חשיפה מוגברת לדו תחמוצת החנקן וחומר חלקיקי בקוטר של עד 2.5 מיקרומטר מלווה בסיכון מוגבר למחלת פרקינסון ודיסקינזיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. חשיפה מוגברת לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר לוותה גם בסיכון מוגבר למחלת פרקינסון אקינטית ונוקשה.

החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתונים מפרויקט Rochester Epidemiology Project. המחקר כלל 346 חולים עם מחלת פרקינסון (גיל חציוני של 72 שנים; 62% גברים) ו-4,813 ביקורות תואמות.

החשיפה השנתית הממוצעת לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר ודו תחמוצת החנקן באזור של קילומטר רבוע באזור המגורים של המשתתפים נבחנה בין השנים 1998 עד 2019 ובין השנים 2000 עד 2014, בהתאמה.

התוצא העיקרי היה הסיכון למחלת פרקינסון; תוצאים משניים נבחנו רק בקרב משתתפים עם מחלת פרקינסון וכללו תמותה מכל-סיבה וסיכון למחלת פרקינסון עם תמונה דומיננטית של רעד לעומת מחלת פרקינסון אקינטית ריגידית ודיסקינזיה.

חשיפה מוגברת לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר לוותה בעליה של 14% בסיכון למחלת פרקינסון באלו עם החשיפה הרבה ביותר לעומת החשיפה הנמוכה ביותר (יחס סיכויים של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 1.11-1.18).

חשיפה מוגברת לדו תחמוצת החנקן לוותה בעליה של 13% בסיכון למחלת פרקינסון באלו עם החשיפה הרבה ביותר לעומת החשיפה הנמוכה ביותר (יחס סיכויים של 1.13, רווח בר-סמך 95% של 1.07-1.19).

חשיפה מוגברת לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר לווה בעליה של 36% בסיכון לתת-סוג נוקשה אקינטי של מחלת פרקינסון (יחס סיכויים לכל עליה של 1 מק”ג/מ3 של 1.36, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.80).

חשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר לא נקשרה עם סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה, אך בחולים עם מחלת פרקינסון, כל עליה של 1 מק”ג/מ3 בחשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר לוותה בעליה של 42% בסיכון לדיסקינזיה (יחס סיכון של 1.42, רווח בר-סמך 95% של 1.17-1.73), לאחר תקנון לנתונים דמוגרפיים וסיווג אזור המגורים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהשלכות השליליות של חשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר ותומכות בהפחתת הסף העליון של חשיפה ל-8 מק”ג/מ3.

JAMA Netw Open, Sep 16, 2024

לידיעה במדסקייפ