ממחקר חדש עולה כי הדבקות לדיאטה מסוימת במשך שנה אחת, ולא תכנית הדיאטה הספציפית, היא הפקטור החשוב ביותר לאיבוד משקל וירידה בסיכון קרדיווסקולרי.
חוסר המידע בכל הקשור להשפעות הבריאותיות של דיאטות פופולריות היא בעיה בתחום בריאות הציבור, בעיקר מאחר שמטופלים ורופאים מגלים עניין בדיאטות פופולריות כאסטרטגיה למניעת מחלות. חלק מהתכניות מבוססות על צמצום צריכת הפחממות, ללא הגבלת שומנים (דוגמאת דיאטת אטקינס), אחרות מווסתות את מאזן הנוטריינטים והעומס הגליקמי (Zone Diet), ואחרות מגבילות את צריכת השומנים (Ornisg diet).
במסגרת המחקר עקבו אחר 160 מבוגרים, הסובלים מעודף-משקל או השמנת יתר. המשתתפים חולקו לדיאטת אטקינס, דיאטת זון, שומרי משקל (הגבלה קלורית), או דיאטת אורניש, בתקופה שבין 18 ביולי 2000, עד 24 בינואר 2002. טווח הגילאי היה 22-72 שנים, ממוצע BMI עמד על 35 (בטווח 27-42), וכל המשתתפים סבלו מיל”ד, דיסליפידמיה או היפרגליקמיה בצום.
המדד העיקרי היו השינויים מתחילת המחקר במשקל ובגורמי הסיכון הלבביים, לאחר שנה, וכן שיעורי דבקות בדיאטה, בהתבסס על דיווח עצמי. שיעורי השלמת המחקר עמדו על 21 (53%) מבין 40 המשתתפים בדיאטת אטקינס, 26 (65%) מבין 40 המשתתפים בדיאטת זון, 26 (65%) מבין 40 המשתתפים בשומרי משקל, ו-20 (50%) ממשתתפי דיאטת אורניש. החוקרים התייחסו לנבדקים שפרשו מהמחקר ככאלו שלא חל בהם כל שינוי מתחילת המחקר.
לאחר שנה, הירידה הממוצעת במשקל עמדה על 2.1 ± 4.8 ק”ג עבור דיאטת אטקינס (P=0.009), 3.2 ± 6.0 ק”ג לדיאטת זון (P=0.002), 3.0 ± 4.9 ק”ג בשומרי משקל (P<0.001) ו-3.3 ± 7.3 בדיאטת אורניש (P=0.007). באלו שסיימו את המחקר נרשמו אפקטים משמעותיים יותר. בכל קבוצה, כ-25% מהמשתתפים המקוריים השיגו ירידה של למעלה מ-5% במשקל לאחר שנה אחת, וכ-10% מהמשתתפים ירדו לפחות 10% ממשקל הגוף שלהם.
לאחר שנה אחת, נרשמה ירידה ביחס LDL/HDL בכל אחת מהקבוצות, של כ-10% (P<0.05 לכולן), ללא השפעות משמעותיות על לחץ הדם או סוכר.
נמצא קשר בין כמות הירידה במשקל ובין הדיווח העצמי באשר לרמת ההיצמדות לדיאטה (r=0.60, P<0.001), אך לא עם סוג הדיאטה (r=0.07, P=0.40). עבור כל דיאטה, הירידה ברמות Total/HDL Cholesterol, CRP ואינסולין, היו קשורות בקשר משמעותי עם הירידה במשקל (mean r = 0.36, 0.37, 0.39 בהתאמה), אך לא היה הבדל משמעותי בין הדיאטות (P=0.48, 0.57, 0.31, בהתאמה).
כל אחד מהדיאטות הפופולריות הביאה לירידה צנועה במשקל הגוף , ומספר גורמי סיכון לבביים, לאחר שנה אחת. סה”כ, שיעורי ההיצמדות לדיאטה היו נמוכים, למרות שנמצא קשר בין עליה בהיצמדות לדיאטה ובין ירידה גדולה יותר במשקל ובגורמי הסיכון הלבבים, בכל אחת מהקבוצות.
מגבלות המחקר כללו בין היתר חוסר יכולת לזהות את הדיאטה הכי טובה ומדדים סוביקטיביים של צריכת המזון והיצמדות לתכנית הדיאטה.
דרך אחת לשפר את שיעורי ההיצמדות לדיאטה היא מגוון רחב יותר של דיאטות אפשריות, בכדי להתאים טוב יותר את העדפות התזונה למטופל הספציפי, אורח החיים שלו ופרופיל גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים. הממצאים קוראים תיגר על התפיסה לפיה סוג דיאטה מסוים הוא הטוב ביותר לכולם, וכי יש להתעלם מדיאטות אלטרנטיביות. באופן דומה, הממצאים אינם תומכים בגישה לפיה דיאטות המבוססות על צריכה נמוכה מאוד של פחמימות עדיפות על דיאטות סטנדרטיות, למרות עדויות לאחרונה המצביעות על ההיפך.
במאמר מערכת נכתב כי אין מספיק מידע באשר למנגנון רצידיביזם בהשמנת-יתר.
נראה הגיוני להתאים את הדיאטה הנכונה למטופל הנכון, במטרה לשמור על הירידה במשקל. רופאים ועובדי בריאות אחרים צריכים ללמד מטופלים הסובלים מהשמנת-יתר, כי איכות וכמות הדיאטה חשובים, וכי ירידה ממושכת במשקל יכולה להיות אפשרית, בנוסף לפעילות גופנית ושינויים התנהגותיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!