במקרים של מעשי אובדנות בקרב ילדים קטנים שיעורים נמוכים יותר של דיכאון ושיעורים גבוהים יותר של הפרעת קשב וריכוז (ADD או Attention-Deficit Disorder) או הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder), בהשוואה למבוגרים.
החוקרים התבססו על מערכת National Violent Death Reporting System, שכללו נתונים אודות מקרי תמותה עקב אובדנות בין השנים 2003-2017 מ-17 מדינות בארצות הברית. מדגם המחקר כלל משתתפים בגילאי 5-14 שנים לאחר מעשה אובדני (693 משתתפים).
בהשוואה למתבגרים שהלכו לעולמם בגיל התבגרות מוקדם בעקבות מעשה אובדני בקרב ילדים שהלכו לעולמם עקב מעשה אובדני תועדה שכיחות גבוהה יותר של בנים, שחורים, תמותה עקב תליה/חנק ומוות בביתם. בקרב ילדים שהלכו לעולמם עקב מעשה אובדני תועדה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות במערכת יחסים עם בני המשפחה או חברים (60.3% לעומת 46%), עם שכיחות נמוכה יותר של בעיות עם בן/בת זוג (0% לעומת 16%), או הותרת מכתב התאבדות (7.7% לעומת 30.2%).
מבין המתאבדים עם הפרעות פסיכיאטריות ידועות (210 משתתפים), בקרב ילדים מתאבדים תועדה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות קשב, עם או בלי היפראקטיביות (59.3% לעומת 29%) ושכיחות נמוכה יותר של הפרעות דיכאון/דיסתימיה (33.3% לעומת 65.6%), בהשוואה למתאבדים בגיל התבגרות מוקדם.
ממצאי המחקר מעלים שאלות אודות התגובה האימפולסיבית לבעיות פסיכו-סוציאליות בקרב ילדים קטנים ומציעים כי יש מקום לפתח גישות למניעת מעשי התאבדות בגילאי בית-ספר יסודי ובגיל התבגרות מוקדם. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת גורמים הקשורים בעליה שתועדה לאחרונה בשיעורי התאבדות בקרב ילדים שחורים.
Pediatrics. Published online September 19, 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!