במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Pediatrics מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי שיעורי המשך טיפול במתבגרים שאובחנו עם דיכאון הם נמוכים בקרב רופאים ראשוניים. ממצאי המחקר מעלים חשש כי מתבגרים רבים הסובלים מדיכאון אינם מקבלים טיפול מספק, בפרט לנוכח הנתונים לפיהם למעלה ממחצית מהמתבגרים שהתאבדו סבלו מדיכאון כרוני.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות משלוש מערכות נתונים גדולות בארצות הברית. הם אספו נתונים אודות 4,612 מתבגרים (בגילאי 12-20 שנים), שהשלימו הערכה בין 1 בינואר, 2012, ועד 30 ביוני, 2013. המחקר התמקד במשתתפים עם תסמינים מתועדים של דיכאון ולפחות ביקור אחד אצל רופא ראשוני. הגיל הממוצע בעת אירוע האינדקס עמד על 16 שנים, 66% מהמשתתפים היו נשים.
האבחנה הנפוצה ביותר הייתה דיכאון מג’ורי (47%, 1,295 משתתפים), לאחריה דיכאון אחר/לא-מוגדר (24%, 654 משתתפים). המדד הממוצע בשאלון Patient Health Questionnaire 9 הצביע על תסמינים בחומרה בינונית.
בסיכומו של דבר, ל-81% מהמשתתפים היה מפגש מעקב מכל סוג במהלך תקופת המחקר. מנגד, 19% מהמתבגרים עם תסמיני דיכאון משמעותיים לא קיבלו כל טיפול נוסף במהלך תקופת המחקר.
לאחר קביעת האבחנה, הטטיפול הוחל ב-64% מהמשתתפים במחקר (2,934 משתתפים), כאשר הטיפול הנפוץ ביותר היה פסיכותרפיה בלבד, לאחריו טיפול נוגד-דיכאון בלבד, ולאחר מכן טיפול משולב.
גיל צעיר בעת האבחנה (גילאי 15-17 שנים), חומרת תסמינים בדרגה בינונית-עד-חמורה, וקבלת אבחנה מדיכאון מג’ורינקשרו כולם בקשר משמעותי עם התחלת הטיפול.
החוקרים מצאו כי 40% מהחולים שקיבלו מרשם לטיפול בנוגד-דיכאון ללא פסיכותרפיה, לא קיבלו כל טיפול נוסף (356 משתתפים), למרות אזהרת קופסא שחורה המצורפת לנוגדי-דיכאון ומתארת סיכון מוגבר לאובדנות וממליצה על מעקב אחר החולים במהלך החודשים הראשונים לטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ללא תלות בהתחלת טיפול, מומלץ ניטור של הטיפול. לאור התוצאות השליליות הקשורות בדיכאון לא-מטופל במתבגרים, נדרשים מאמצים רבים לשיפור ההיענות להמלצות המקובלות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!