במאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בילדים מאומצים עליה של כמעט פי ארבע בסיכון לניסיון אובדני, בהשוואה לצאצאים שאינם מאומצים.
מדגם המחקר כלל 692 ילדים מאומצים ו-540 ילדים לא-מאומצים, כולם תושבי מינסוטה. 56 צאצאים במחקר ניסו להתאבד בעבר; 47 מהם היו מאומצים.
עם זאת, החוקרים מזהירים כי הסיכון המוגבר לא אפיין את כלל אוכלוסיית הילדים. מרבית המאומצים היו בריאים פסיכולוגית.
החוקרים ערכו ראיון ראשוני עם הילדים והוריהם ולאחר מכן השלימו הערכה שנייה כ-3 שנים מאוחר יותר בין השנים 1998-2008. הם השלימו הערכה נפשית מקיפה, הערכת אישיות והערכה לנוכחות הפרעות התנהגות בילדות, דוגמת הפרעת התנגדות, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, דיכאון מג’ורי והפרעות שימוש בחומרים. ההורים והילדים נשאלו בנפרד אם הילד ניסה להתאבד בעברו.
מבין 47 הילדים המאומצים שניסו להתאבד בין ההערכה הראשונה והשנייה, 16 היו בנים ו-31 בנות; מבין 9 הילדים הלא מאומצים שניסו להתאבד, ארבעה היו בנים וחמש בנות.
יחס הסיכויים לאובדנות בקרב ילדים מאומצים בהשוואה ללא-מאומצים עמד על 4.32, לאחר תקנון לגיל ומין. כאשר החוקרים לקחו בחשבון גורמים הקשורים בהתנהגות אובדנית, דוגמת שימוש לרעה בחומרים, דיכאון, הפרעות התנהגות והפרעה בחיי המשפחה או בית הספר, יחס הסיכויים נותר מוגבר סביב 3.70.
ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, כולל מחקר בשבדיה שהדגים עליה בניסיונות אובדניים בקרב ילדים מאומצים. מחקר משנת 2002 שפורסם ב-Lancet מצא כי בקרב ילדים מאומצים בין מדינות שונות תועד סיכוי גבוה יותר בהשוואה לילדים אחרים שנולדו בשבדיה לתמותה עקב אובדנות (יחס סיכויים של 3.6) ולניסיון אובדני (יחס סיכויים של 3.6).
החוקרים כותבים כי המחקר הנוכחי צריך לשמש כאזהרה לרופאים המטפלים, עם התייחסות רצינית לחששות של ההורים לילדים אלו. לעיתים, רופאים חשים כי הורים לילדים מאומצים מגוננים עליהם ביתר וממהרים להפנות אותם לרשויות הסוציאליות או לרופא המשפחה. מהנתונים עולה כי יש מקום להתייחס ברצינות לחשש של ההורים ולא לראות בכך בהכרח חרדה מופרזת או מגננת יתר.
החוקרים לא זיהו גורמים ספציפיים הקשורים באימוץ, כולל גיל בעת אימוץ, מיעוט אתני, אימוץ בין מדינות שונות ומקום המגורים ובין ניסיון אובדני עתידי. עם זאת, מגוון נושאים התנהגותיים היו נפוצים יותר בקרב אלו שניסו להתאבד, כולל הפרעות התנהגות, אי-התאמה בדיווחים מצד ההורים והילדים וקשיים אקדמיים.
עם זאת, החוקרים מציינים כי הבדלים אלו היו בולטים יותר כאשר ערכו השוואה בין אלו שניסו להתאבד ואלו שלא ניסו להתאבד, ללא תלות בשאלה אם היו מאומצים או לא.
לסיכום, הסיכון למעשה אובדני היה גבוה פי 4.2 בקרב ילדים מאומצים, בהשוואה לילדים שאינם מאומצים. לאחר תקנון לגורמים שונים הקשורים בהתנהגות אובדנית, הסיכויים לניסיון אובדני היו מעט נמוכים יותר, אך עדיין היו גבוהים יותר משמעותית בשיעור של פי 3.7.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!