בשנת 1914 תוארה מחלה חדשה באוסטרליה ושמה “Pink disease”. המחלה אובחנה באנגליה ובאוסטרליה, ולא בארצות אחרות עובדה הרומזת לגורם איטרוגני. השם “Pink disease” על שום מה? על שום שכפות הידיים והרגליים וכן אפרכסות האוזניים וקצה האף הופכים צבע ורוד. רוב המקרים התגלו בין הגילים ששה חודשים ועד שנתיים. המחלה החלה עם סימני נזלת או דלקת הסמפונות. יתר הסימנים הופיעו בהדרגה במשך מספר שבועות. מצב הרוח הלך והתדרדר, הילדים העדיפו לשכב על הצד ולעצום עניים כי האור הפריע להם. היפוטוניה היה סימן קבוע. התאבון ירד וכתוצאה מזה גם משקל הגוף. בחלק מהמקרים נצפתה תמונה של תת-תזונה קשה. התינוקות הרבו להזיע, וכאמור קצות הגפיים, האוזניים והאף הפכו להיות ורודים. העור התקלף בעיקר בין האצבעות ולעיתים הציפורנים וגם השערות נשרו. הפה והחניכיים היו מודלקים- אחת הסיבות לתאבון הירוד. רוב הילדים הבריאו באופן ספונטני ובהדרגה, אך 5% קיפחו את חייהם.

עד תחילת שנות החמישים סיבת המחלה טרם הובררה. היתה סברה כי הגורם למחלה תת-פעילות של יתרת הכליות. אחרים סברו לפי הסימנים הקליניים, כי מדובר בהרעלת כספית. בבדיקה כימית של שתן התינוקות שסבלו ממחלת Pink, אכן נמצא הפרשה מוגברת של כספית. ברור נוסף העלה שהתינוקות נטלו אבקה שהייתה משווקת באותם ימים באנגליה, וכנראה גם באוסטרליה, להקל על כאבי בקיעת השיניים, לכאורה. שם האבקה Steadman’s teething powder. אבקה זו הכילה כלוריד הכספית mercurous chloride . כאשר נודע הדבר, היצרנים הוציאו את הכספית מהרכב האבקה, אך המשיכו לשווק אותה. תוך זמן קצר המחלה נעלמה, ומעטים הרופאים אשר זוכרים מקרי “Pink disease” היום.

בספר רפואת הילדים של Dr. Wilfred Sheldon שיצא לאור בשנת 1951 נמצאת רשימת תלונות ארוכה המיוחסות לבקיעת שניים, הכוללת אי-שקט, עלייה בחום הגוף, ריור, חוסר תאבון עד כדי סירוב מוחלט לאכול ועיכוב בעלייה במשקל. כן מזכיר המחבר דלקת סימפונות ושלשול כסימנים לבקיעת השניים. Dr Sheldon טען כי בתינוקות “רגישים” בקיעת שניים לעיתים מלווה בהתכווצויות.

בחמישים השנים האחרונות רשימה זאת הצטמצמה עד כמעט לאפס אך בעניין אחד או שניים הדעות עדיין חלוקות.

מעקב יסודי ב 100 תינוקות גילה כי אין בכלל תלונות קליניות בתהליך בקיעת השיניים. לפעמים הורים פנו אלי בתלונה שתינוקם מתעורר בלילה ולדעתם הוא סובל מכאבים הקשורים לבקיעת שניים. ביררתי אצלם – האם התינוק בוכה יותר גם בשעות היום? התשובה תמיד שלילית . תמוהה בעיני מדוע שניים בוקעות כואבות רק בלילה ולא ביום. וכן לא ברור מדוע אין כאבים כאשר בוקעות השניים הקבועות להוציא לפעמים שיני בינה. לכן נראה לי כי הפרעות שינה המתחילות בין החודש השישי לבין החודש התשיעי לחיים, אין מקורם בבקיעת שניים. מאחר והבכי הוא בלילה ולא ביום הייתכן כי מדובר בסיוטים? הרי לעיתים קרובות ההורים מציינים כי הילדים מתעוררים בבהלה!

המסקנה – בקיעת שיני חלב אינה מלווה בתלונה כלשהי.

ספרות

Schuman AJ. Pediatric urban legends: debunking common myths. Contemporary Pediatrics March 2001.

Sheldon W. Diseases of Infancy and Childhood. Pp. 578 and pp 183. Pubs.: J & A Churchill Ltd. London 1951. Sixth edition