השימוש בנוגדי-דיכאון במהלך הטרימסטר הראשון מלווה בעליה קטנה אך חסרת חשיבות קלינית בסיכון להפלות; עם זאת, אין הוכחות המצביעות על סיכון מוגבר להפלה עם שימוש בתרופות אלו טרם ההיריון ולאורך הטרימסטר הראשון, כך מדווחים חוקרים מאנגליה במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of General Practice.

מחקר העוקבה מבוסס על נתונים ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink להערכת הקשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך הטרימסטר הראשון ובין הסיכון להפלה. מדגם המחקר כלל 1ף021,384 הריונות עם עובר יחיד עם מידע אודות תוצאות ההיריון בין 1996 עד 2018; המשתתפות היו רשומות במרפאות מוסמכות והשלימו לפחות שנה אחת של מעקב לפני ואחרי תום ההיריון.

החוקרים זיהו את כל המרשמים לנוגדי-דיכאון שחפפו עם הטרימסטר הראשון (קבוצת חשיפה) והשוו אותם אל מול אלו ללא חשיפה לנוגדי-דיכאון (קבוצה ללא חשיפה).

מבין 1,021,384 הריונות שענו על הקריטריונים, 73,540 (7.2%) כללו מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון במהלך הטרימסטר הראשון.

מבין 967,925 הריונות עם נתונים מלאים, 71,460 קיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך הטרימסטר הראשון, כאשר 14.6% מההריונות עם חשיפה לעומת 12.3% מהריונות ללא חשיפה הסתיימו הפלה (יחס סיכון של 1.21, רווח בר-סמך 95% של 1.19-1.23). לאחר תקנון למשתנים, השפעות אלו נחלשו (יחס סיכון מתוקן של 1.04, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.06), עם סיכון מתוקנן להפלה של 13.6% (רווח בר-סמך 95% של 13.3-13.8%) בקבוצה עם חשיפה ושל 13.1% (רווח בר-סמך 95% של 13.0-13.2%) בקבוצה ללא חשיפה.

בקרב נשים שקיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון שלושה חודשים לפני ההיריון, הסיכון להפלה לא היה שונה משמעותית בין אלו שהמשיכו בנוגדי-דיכאון במהלך הטרימסטר הראשון ואלו שהפסיקו את הטיפול לפני ההיריון (יחס סיכון מתוקן של 1.00, רווח בר-סמך 95% של 0.98-1.03).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים מקור להרגעה לרופאים ומטופלות באשר לשימוש בנוגדי-דיכאון בהיריון מוקדם.

Br J General Practice, Aug 7, 2025

לידיעה במדסקייפ