מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון ה- Canadian Medical Association Journal במרץ 2010, עולה כי נשים בגיל מבוגר סובלות מאובדן גובה שעשוי לבטא שבר בחוליות עמוד השדרה.
מחקר זה מראה עוד כי האוכלוסייה המבוגרת נוטה שלא להעריך באופן מדויק את אובדן הגובה שלה במהלך השנים.
במחקר הנוכחי, מסוג מחקר תצפיתי, הושוו אובדני גובה מדווחים ואמיתיים ב- 8,610 נשים לאחר גיל הבלות (גיל ממוצע 70.9 שנים). נשים אלו היו מטופלות של 1,779 מטפלים שנבחרו אקראית. אותם מטפלים אספו מידע על משתנים דמוגרפיים וקליניים. הנשים התבקשו לספק ידע לגבי גובהן המירבי הזכור להן, יחד עם הערכתן לגבי גובהן הנוכחי.
מתוצאות המחקר עולה כי הערכת הגובה המדווחת הייתה בממוצע 2.1 ס”מ (סטיית תקן, 2.5 ס”מ) פחות מן הגובה המירבי, ובממוצע 2.4 ס”מ (סטיית תקן, 2.6 ס”מ) פחות מן הגובה האמיתי הנוכחי.
אובדן גובה ממוצע עמד על 4.5 ס”מ, כש- 70.9% מהנשים איבדו לפחות 3 ס”מ, ו 27.1% איבדו לפחות 6 ס”מ.
צילומי רנטגן או פענוחים של רדיולוגים הדגימו שבר בחוליה ב- 12.7% מהנשים, סקוליוזיס ב- 23.1%, קיפוזיס בחוליות התורקליות ב- 24.2%, ואוסטאוארתריטיס של החוליות ב- 50.9%.
הסיכון להמצאות שבר בחוליה היה משמעותית יותר גבוה בנשים עם אובדן גובה של לפחות 4 ס”מ (רגישות 74%, סגוליות 49%). סף זה של 4 ס”מ דומה לזה המוצהר ע”י החברה הבינלאומית לדנסיטומטריה (Densitometry) קלינית. בניתוח רב-משתני, הודגם כי כלי הניבוי הטובים ביותר לשבר בחוליה הינם גיל מבוגר יותר, סיפור של אובדן גובה של לפחות 4 ס”מ, כאבי גב ושבר קודם שלא בחוליה.
מומחים מציינים כי אובדן גובה הינו נושא מהותי, הקשור בפגיעה בניידות ובתמותה מוגברת, בנוסף לתפקוד לקוי, שברים אוסטאופורוטיים וכאב. ההנחיה המתאימה לאדם המדווח על אובדן גובה צריכה להיות ביצוע צילומי רנטגן ו/או והערכת צפיפות עצם יחד עם טיפול באוסטאופורוזיס והערכת סיכון לנפילה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!