משני מחקרים חדשים, שפורסמו ב-Headache עולה כי מבוגרים ובני נוער שסבלו מהתעללות גופנית בילדותם, מצויים בסיכון מוגבר למיגרנות.
במחקר אחד, חוקרים מקנדה מצאו כי השכיחות של מיגרנות הייתה כפולה בקרב מבוגרים עם היסטוריה של התעללות גופנית בילדות, בהשוואה לסיכון באלו שלא דיווחו על התעללות מסוג זה.
במחקר השני, שכלל קרוב ל-4,000 בני נוער מטייוואן, מצאו החוקרים שכיחות מוגברת של מיגרנות בקרב אלו שטענו כי הוכו אי-פעם בחייהם ע”י בן משפחה. וככל שההתעללות הייתה תדירה יותר, כך הסיכון למיגרנה היה גבוה יותר.
שני המחקרים מצביעים על קשר בין התעללות גופנית בילדות ובין מיגרנה, למרות שהסיבה המדויקת לקשר אינה-ברורה. מהמחקר מקנדה עולה כי דחק כרוני והפרעות מצב-רוח עשויות לספק הסבר חלקי לקשר הנ”ל, אך אינן מספקות הסבר מלא.
לדברי החוקרים, הם סברו כי הפרעות מצב רוח ודחק יספקו הסבר לקשר, אך לא כך היה. אחת האפשרויות, על-בסיס מחקר מעבדתי, קשורה לציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל ולרמות הורמוני דחק דוגמת קורטיזול.
ממחקרים עולה כי במבוגרים עם היסטוריה של התעללות גופנית בילדות, קיימת נטייה לדפוסי הפעלה לא-סדירים של ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל בתגובה לדחק, בעוד שבחולי מיגרנה קיימות רמות קורטיזול גבוהות מהממוצע. לכן עולה האפשרות כי התעללות תורמת למיגרנה דרך פגיעה בתפקוד ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל.
החוקרים ביססו את הממצאים על נתונים מסקר בריאות שנערך בקנדה בשנת 2005. מבין 13,000 משיבים, 7% טענו כי סבלו מהתעללות גופנית בילדותם.
בקרב המבוגרים שדיווחו על התעללות בילדות, 18% טענו כי הם אובחנו עם מיגרנה, זאת בהשוואה ל-9% מהמשיבים שלא דיווחו על התעללות בעבר.
לאחר מכן החוקרים התייחסו לגורמים שעשויים לספק הסבר לקשר בין מיגרנה והתעללות, כולל תנאים המשפיעים לרעה על הילדות דוגמת אבטלה של ההורים או שתייה ושימוש בסמים וכן את רמת ההשכלה וההכנסה של המשיבים, הרגלי החיים שלהם, רמות הדחק בהווה והיסטוריה של בעיות גופניות או נפשיות.
חלק גדול מהגורמים הללו היה קשור לסיכון למיגרנה בבגרות, וסייע להסביר חלק מהקשר בין התעללות גופנית ומיגרנה. אך למרות זאת, היסטוריה של התעללות גופנית בפני עצמה, עדיין לוותה בעליה של 36% בסיכון למיגרנה.
במחקר מטייוואן העריכו החוקרים תסמיני כאבי ראש והיסטוריה של התעללות בקרוב ל-4,000 בני-נוער בטווח הגילאים 13-15 שנים.
על-בסיס שאלון סטנדרטי, החוקרים אבחנו 23% מבני הנוער עם מיגרנה או “סבירות” למיגרנה. אחוז דומה (24%) טענו כי אי-פעם במהלך חייהם הם הוכו ע”י בן משפחה.
החוקרים מצאו כי ב-30% מבני הנוער שדיווחו על התעללות כזו תועדו תסמיני מיגרנה, זאת בהשוואה ל-21% מבני הנוער שלא חוו התעללות. יתרה מזאת, ככל שההתעללות הייתה תדירה יותר, הסיכון למיגרנה היה גבוה יותר. כאבי הראש אובחנו ב-28% מבני הנוער שטענו כי הם הוכו לעיתים רחוקות וב-38% מאלו שטענו כי סבלו מהתעללות לעיתים או לעיתים קרובות.
החוקרים מציינים כי התעללות גופנית היא רק אחד מבין גורמים רבים העשויים לתרום לסיכון למיגרנה. אין הכוונה כי כל אדם שחווה התעללות גופנית מועד לפתח מיגרנה. עם זאת, להערכתם חשוב לערוך מחקרים נוספים במטרה לחשוף סיבות נוספות לקשר בין התעללות גופנית ומיגרנה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!