לאחרונה פירסמנו במסגרת הג’ורנאל קלאב הפדיאטרי סקירה בנושא “כאבי גדילה”.  על בסיס מאמר מה-BMJ .

בהתייחס להערתו של עורך ה-JCP (הג’ורנאל קלאב הפדיאטרי), פרופ’ זרם פריאר, מבקש ד”ר פנסקי להתייחס ולהביע דעתו, שהיא שונה… פרופ’ פריאר העיר ש:”ייתכן ועצתו של המחבר קיצונית מדי. לו היה לי חולה עם תלונה דומה, הייתי רוצה להזמין ספירת דם כללית כולל ספירת טסיות הדם וכן שקיעת הדם. ”

להלן התייחסותו של ד”ר פנסקי לנושא:

סקרתי נושא זה במאמר מערכת מינואר 2006. הערתי אז “כאבי גדילה מוגדרים ככאבים המופיעים בילדים בגפיים התחתונות, לרוב בערב ובלילה, עם תום הפעילות ואשר חולפים תוך זמן קצר. הכאבים אינם מחייבים בד”כ נטילת תרופות, נרגעים בעיסוי או שיטות מקוריות אחרות (כבר שמעתי על אמבטיות חמות וקרות, קומפרסים באלכוהול, עראק, משחות סיניות ואחרות, כולם נמצאו יעילים ע”י ההורים). הבדיקה הפיזיקלית תקינה ואם בוצעו בדיקות הדמייה הן תקינות. הכאבים חולפים לחלוטין לאחר שבועות או חודשים. האבחנה נעשית על דרך השלילה, נשללו אבחנות אחרות ונותרה אבחנה זו. 

בד”כ אני מנחה הורים שהגיעו עם ילדם בתלונות המתאימות ל”כאבי גדילה” לנהל טבלה מדויקת משך מספר שבועות ובה ירשמו את מועד הופעת הכאבים ומשכם. הממצאים תואמים לתיאוריית הצמיחה בהתפרצויות. אין כמעט מקרים בהם הכאב אורך יותר משני ערבים רצופים (לרוב ערב אחד) ולאחר אפיזודה אחת של כאב מופיעה הפוגה של מספר ימים ולעיתים שבועות”.

לפיכך אני מסכים לחלוטין עם פרופסור ברוס ארול כותב המאמר ב BMJ. אני סבור כי אנמנזה המתאימה לאבחנה של “כאבי גדילה” ובדיקה פיזיקלית ללא כל ממצא איננה מחייבת בירור נוסף מכל סוג שהוא, לא בדיקות מעבדה ולא בדיקות הדמייה. אם חל שינוי בתלונות הילד (כאבים מעירים משינה באופן קבוע, כאב האורך מספר שעות, כאב המופיע באופן קבוע ולא לסירוגין, כאב המופיע בגפה אחת בלבד וכדומה, או אם יש ממצא מחשיד בבדיקה הפיזיקלית (למשל דלדול שרירים בגפה, הגבלה בטווח תנועה או צליעה) אז אתחיל לבצע בירור מדוקדק יותר.