המילים “אבא” ו “אמא” לאו דווקא מונחים רפואיים הם. אך כל פעם שאנחנו מבררים תולדות משפחה של חולה, אנחנו משתמשים בהן. אבא ואמא מילים בלשון ארמית הן, ואת משמעותן נוכל ללמוד אם נבדוק את המקורות.

במשנה כתוב : “שלא יאמר אדם לחברו: ‘אבא’ גדול מאביך” (סנהדרין ד’ ה’). ממשנה זו אנחנו לומדים כי מובן המלה “אבא”  בארמית הוא “אבי”  ולא סתם אב. וכן “בית אבא” הוא בית אבי. “אמר רבי שמעון בן גמליאל: נוהגין היו בית אבא שהיו נותנים כלי לבן לכובס נכרי, שלושה ימים לפני שבת.” (שבת פרק א’ משנה ט’) . כלומר כך נהגו לעשות בבית אבי. וכן אבא רבא הוא מה שמכונה היום “סבא”  או “הסב שלי”.  מכאן, אם נרצה לדייק, אי אפשר להגיד ” מה שלום אבא שלך” כי “אבא” תמיד הוא אבי האב שלי.

כל מה שנאמר כלפי “אבא” נכון גם כלפי “אמא”.

ספור מרגש המסופר בתלמוד (מועד קטן כ’)  מוכיח את הנאמר כאן. אני מביא את הגירסה של רבנו חננאל ואת ההקדמה של יצחק אפשטיין בספרו”הגיוני לשון”:

רבי חיא עלה מבבל לארץ-ישראל והיה לתלמיד חבר לרבי יהודה הנשיא עורך המשנה. הוריו ואחיו של רבי חיא נשארו בגולה. לאחד מאחיו של רבי חיא-  בן, שעלה גם הוא לארץ ישראל, למד בישיבת רבי יהודה ורבי חיא דודו. בן זה היה לאחד מגדולי התלמוד הוא הוא המפורסם בגמרא בשם “רב” .

בטרם עלה רב מבבל, מתו שם הורי רבי חיא, ובנם זה לא ידע דבר מותם. ויהי כבוא רב אל דודו, שאלהו זה מיד לשלום הוריו. ברם לפי המקובל בישראל, אין הנשאל במקרה כזה מוציא מפיו את הבשורה הרעה, כי אם משיב כאילו לענין אחר, ומתוך התשובה  למד השואל את האמת המרה. וכן עשה גם רב בהשיבו לשאלת דודו:

שואל רבי חיא את רב: אבא קיים [ כלומר חי]?.

עונה רב: אבא קיים.

שואל רבי חיא: אמא קיימת ?

עונה רב: אמא קיימת.

שיחה זו תיתכן רק אם אבא מובנו האב שלי.

ואז השיחה היא:

רבי חיא: האם אבי עודנו בחיים?

ורב עונה: אבי בחיים.

ושוב שואל רבי חיא: האם אמי בחיים ?

ועונה רב: אמי בחיים.

משיחה זו רבי חיא מבין שהוריו אינם בין החיים ושעליו לנהוג דיני אבלות, ומבקש מעבדו שיעזור לו לחלוץ את מנעליו כמקובל באבלות.

אם נזכור סיפור זה כבר לא נשאל : “האם אבא שלך בריא” אלא “האם אביך בריא””