בחולים עם אבחנה של לופוס עם פיברומיאלגיה תועד סיכון גבוה ב-50% לנפילות חוזרות וסיכון גבוה בלמעלה מ-30% להיארעות נפילות, בהשוואה לחולים דומים עם לופוס אך ללא פיברומיאלגיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Lupus Science & Medicine. בחולים שסבלו גם מפיברומיאלגיה דווח עוד על סיכון מוגבר לשברי חוליות ושברים אוסטיאופורוטיים, כאשר העלייה בסיכון הופיעה בשלב מוקדם ונותרה לאורך חמש שנים.

המחקר העוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על נתוני מאגר TriNetX במטרה לקבוע את הקשר בין נוכחות פיברומיאלגיה ובין הסיכון לנפילות ושברים בחולים עם לופוס. לאחר התאמה על-בסיס נתונים דמוגרפיים, מחלות רקע, בדיקות מעבדה ו-19 תרופות, זוהו 23,775 זוגות תואמים של מבוגרים (לופוס עם פיברומיאלגיה לעומת לופוס בלבד) שנכללו בניתוח הנתונים.

התוצאים העיקריים כללו היארעות נפילות, נפילות חוזרות (לפחות שני אירועי נפילה בתאריכים שונים), שברי חוליות גביות-מותניות ושברים אוסטיאופורוטיים, לאורך חמש שנים.

לאחר חמש שנים, בחולים עם לופוס ופיברומיאלגיה תועד סיכון גבוה יותר משמעותית להיארעות נפילות (יחס סיכון מתוקן של 1.38, רווח בר-סמך 95% של 1.29-1.48), נפילות חוזרות (יחס סיכון מתוקן של 1.53, רווח בר-סמך 95% של 1.32-1.76), שברי חוליות גביות-מותניות (יחס סיכון מתוקן של 1.18,רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.37) ושברים אוסטיאופורוטיים (יחס סיכון מתוקן של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.27) בהשוואה לחולים עם לופוס בלבד; העלייה הגדולה ביותר הייתה בסיכון לנפילות חוזרות.

הקשרים המתוארים נותרו עקביים לאורך שלוש שנים ובכל תתי הקבוצות שנבחנו לפי גיל, מין, מוצא אתני/גזע, שימוש בסטרואידים וטיפול ב-Hydroxychloroquine.

מניתוח נוסף של הסיכון לשברים באתרים ספציפיים עלה כי לא תועדו הבדלים משמעותיים בשברי ירך, רדיוס דיסטאלי או הומרוס פרוקסימאלי, רמז לכך שהעלייה בסיכון לשברים על-רקע פיברומיאלגיה בחולים עם לופוס עשויה להתמקד יותר בעמוד השדרה מאשר בגפיים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הערכת הסיכון לנפילות בחולים עם לופוס צריכה לקחת בחשבון אבחנה של פיברומיאלגיה לצד גישות מקובלות להגנה על העצם ומניעת נפילות להפחתת תחלואה על-רקע שברים באוכלוסייה זו.

Lupus Science & Medicine, July 27, 2026

לידיעה במדסקייפ