בחולים עם גאוט והיפראוריצמיה עם עדות למשקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים קיים סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גורמי סיכון מסורתיים אינם מסבירים את הסיכון המוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם גאוט והיפראוריצמיה; לאור זאת, הבנת הקשר בין משקעי מונוסודיום אורט ובין הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים עשוי לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 189 חלים (גיל חציוני של 68 שנים), אשר היו במעקב לאורך חציון של 33 חודשים: 131 עם גאוט, 40 עם היפראוריצמיה ו-18 ביקורות שעברו בדיקת Dual-Energy CT של החזה והגפה המעורבת. בדיקות DECT ומדד סידן בעורקים כליליים שימשו לזיהוי משקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים.
מהנתונים עולה כי ב-85 חולים (45%) תועדו משקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים , כולל 62 חולים עם גאוט, 22 חולים עם היפראוריצמיה וחולה אחד בקבוצת הביקורת.
בחולים עם משקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים תועדו רמות גבוהות יותר משמעותית של סמני מחלה לבבית, כולל CRP (חציון של 17.1 לעומת 5.6 מ”ג/ליטר, P=0.007), רמות חומצה אורית ממוצע של 7.4 לעומת 6.4 מ”ג/ד”ל, p=0.007) ומדדי סידן (חציון של 469.5 לעומת 5.35, p<0.001) לעומת אלו ללא משקעים אלו.
סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים תועדו ב-35 חולים והיו נפוצים יותר בחולים עם משקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים, בהשוואה לאלו ללא משקעים דומים (25.9% לעומת 12.5%; יחס סיכויים של 2.4, p=0.018). היארעות סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים עם משקעי מונוסודיום אורט (31.8 לעומת 6.7 מקרים ל-1,000 שנות-מטופל).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות הרבה בשיפור הטיפול בחולים עם משקעי מונוסודיום אורט בנגעים טרשתיים.
Rheumatology, April 23, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!