מאת נעה גנזבורג, Bsc

מחקר שבחן אוכלוסיה של נבדקים בגיל העמידה ללא אבחנה של מחלת לב מצא כי לנבדקים עם מסת שרירי השלד גבוהה היה סיכון נמוך משמעותית להיארעות של אירועים קרדיווסקולריים בטווח הארוך. נראה כי שימור של מסת שרירי השלד עשוי לתרום לבריאות קרדיווסקולרית. 

מסת שרירי שלד (SMM) עומדת בקשר הפוך עם סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ותהליך ההזדקנות. מטרת המחקר שלפנינו היה להעריך את אופי הקשר בין SMM ושיעור ההיארעות של תחלואה קרדיווסקולרית לאורך עשור, בקרב נבדקים בני 45 שנים ומעלה שלא סבלו מתחלואה כזו בתחילת המחקר. 

מחקר ATTICA הינו פרוספקטיבי ומבוסס אוכלוסיה שגייס 3042 מבוגרים ללא היסטוריה של מחלת לב וכלי דם, מתוך אוכלוסיה כללית ביוון (כולם לבנים, בני 18 ומעלה, ומתוכם 1514 גברים). 

בין 2011-2012 במהלך מעקב אחר משתתפי המחקר סקרו החוקרים את שיעור ההיארעות של מחלת לב וכלי דם קטלנית/לא קטלנית ב-2020 מהנבדקים, מחציתם גברים.  1019 נבדקים שימשו כקבוצת עבודה, וכולם היו בני 45 ומעלה (534 גברים ו-485 נשים). 

ה-SMI, ר?ת של skeletal muscle mass index נוצר כדי לשקף את סטטוס ה-SMM, תוך

שימוש בסטנדרטיזציה של ה-appendicular skeletal muscle mass ) ASM) לפי מדד ה-BMI ( או body mass index ). הן ה-ASM  והן ה-SMI חושבו על פי נוסחאות אוכלוסיה בלתי ישירות. 

שיעור ההיארעות ל-10 שנים של מחלות לב וכלי דם עלה בכל שלישוני ה-SMI מתחילת המחקר (ערך p<0.001).  ערכי ה-SMM בתחילת המחקר היו ביחס הפוך ומובהק לשיעור ההיארעות לעשר שנים של מחלות לב וכלי דם ( ערכי HR 0.06, עם 95% CI  בערכי 0.005-0.78), גם לאחר שהחוקרים ערכו התאמה לערפלנים שונים. 

הנבדקים בעלי ערכי ה-SMM הגבוהים ביותר (בשליש העליון) הציגו סיכון הנמוך ב-81% לאירוע של מחלת לב וכלי דם בהשוואה לנבדקים שהחלו את המחקר עם ערכים נמוכים יותר ( ערכי 95% CI 0.04-0.85 ). 

לסיכום כותבים החוקרים כי ממצאיהם תומכים בחשיבות הערכה של מסת שרירי השלד כגורם מנבא למחלות לב וכלי דם בטווח הארוך בבני גיל העמידה, ללא מחלת לב מאובחנת. לדבריהם, שימור של מסת שרירי השלד עשוי לתרום לבריאות קרדיווסקולרית. 

https://jech.bmj.com/content/early/2019/10/16/jech-2019-212268