ממטה-אנליזה חדשה, שתוצאותיה פורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי במקרים של קרע גיד אכילס, טיפול ניתוחי מפחית את הסיכון לקרע חוזר, בהשוואה לטיפול לא-ניתוחי. עם זאת, שיעור הקרעים החוזרים של הגיד הוא נמוך וטיפול ניתוחי מלווה בסיכון גבוה יותר לסיבוכים. לאור זאת, ההחלטה הסופית על גישת הטיפול הטובה ביותר במקרים אלו תתבסס על מאפיינים ספציפיים של המטופלים וקבלת החלטות משותפת בין המטפל והמטופל.
מטרת המחקר הייתה להשוות את שיעור הקרעים החוזרים, שיעור הסיבוכים ותוצאות תפקודיות לאחר התערבות ניתוחית, לעומת טיפול שמרני, בחולים עם קרע של גיד אכילס; להשוות את שיעור הקרעים החוזרים לאחר חזרה מוקדמת ומאוחרת לנשיאת משקל מלא; לבחון את שיעור הקרעים החוזרים לאחר שיקום תפקודי עם טווח תנועה מלא מוקדם; ולהשוות את ההשפעה של הערכות ממחקרים אקראיים ומבוקרים ומחקרים תצפיתיים.
הסקירה השיטתית הושלמה לאחר חיפוש במאגרי PubMed/Medline, Embase, CENTRAL ו-CINAHL לזיהוי מחקרים בהם נערכה השוואה בין טיפול ניתוחי ולא-ניתוחי בקרע של גיד אכילס. החוקרים התמקדו במחקרים אקראיים ומבוקרים ומחקרים תצפיתיים להשוואת שתי גישות הטיפול.
הסקירה כללה 29 מחקרים, מהם 10 מחקרים אקראיים ומבוקרים ו-19 מחקרים תצפיתיים. עשרת המחקרים האקראיים-מבוקרים כללו 944 חולים (6%), והמחקרים התצפיתיים כללו 14,918 משתתפים (94%).
מהנתונים עולה שיעור נמוך יותר משמעותית של קרעים חוזרים לאחר טיפול ניתוחי (2.3%), בהשוואה לטיפול שמרני (3.9%) (p<0.001). טיפול ניתוחי הוביל לשיעור סיבוכים גבוה יותר משמעותית, בהשוואה לטיפול שמרני (4.9% לעומת 1.6%; יחס סיכויים של 2.76,p<0.001 ). ההבדל העיקרי בשיעור הסיבוכים נבע מהיארעות זיהומים (2.8%) בקבוצת החולים לאחר ניתוח.
ירידה דומה בשיעור הקרעים החוזרים לטובת טיפול ניתוחי זוהתה לאחר נשיאת משקל מלא בשלב מוקדם או בשלב מאוחר. לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעור הקרעים החוזרים בין טיפול ניתוחי או שמרני במחקרים בהם הומלץ על שיקום תפקודי מואץ עם טווח תנועה מוקדם.
החוקרים לא זיהו הבדלים בהערכות בין מחקרים אקראיים-מבוקרים ובין מחקרים תצפיתיים.
הסקירה הנוכחית מדגישה את התועלת האפשרית של מחקרים איכותיים נוספים להערכת גישת הטיפול הטובה ביותר בחולים אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!