במאמר שפורסם בכתב העת Spine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי קיבוע של אזור הרגל של החוליה (Pedicle) באזור שבר לא הביא לשיפור גובה קדמי או אחורי החוליה. החוקרים לא זיהו הבדלים בין הקבוצות במדדי LAWAC (loss of correction of the kyphosis angle) או בהיארעות ברגים שבורים.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי במטרה לקבוע אם קיבוע קצר של אותו-סגמנט (SSSF או Short Same-Segment Fixation) עדיף על קיבוע אחורי של סגמנט קצר (SSPF או Short-Segment Posterior Fixation) בטיפול בשברים בחוליות באזור חזי-מותני, אם גישה זו הביא לשיפור זווית הקיפוזיס, שמרה על גובה החוליות, או הביאה להפחתת היארעות ברגים שבורים.
במסגרת המחקר השלימו החוקרים סקירה של חולים לאחר אחת משתי הפרוצדורות הללו במרכז הרפואי שלהם, בתקופה שבין 2006-2014. ההשפעות של טיפול בשבר חזי-מותני, שיפור זווית קיפוזיס ושמירה על גובה החוליות נבחנו בשתי הקבוצות. ניתוח סטטיסטי שימש לזיהוי גורמים הקשורים לשבר בציוד ולזיהוי הקשר עם מדד LAWAC ומדדים אחרים.
מדגם המחקר כלל 130 חולים: 53 חולים לאחר ניתוח SSPF, 77 חולים לאחר ניתוח SSSF. גיל המשתתפים הממוצע בקבוצת ניתוח SSPF עמד על 37.7 שנים, עם מעקב של 26.2 חודשים. מנגד, בקבוצת ניתוח SSSF, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 39.3 שנים, עם משך מעקב של 23.2 חודשים. כל החולים השלימו קיבוע פנימי או תיקון בורג.
מיד לאחר הניתוח, שחזור לאחר שבר באמצע החוליה היה טוב יותר בחולים לאחר SSSF, בהשוואה לחולים לאחר פרוצדורת SSPF, ללא הבדלים בגורמים אחרים הקשורים בשבר. רק מדד LAWAC נקשר בקשר מובהק עם שבר של הציוד. כמו כן, מיד לאחר הניתוח, יחס גובה קדמי/אחורי של החוליה נקשר בקשר שלילי עם מדדי LAWAC.
Spine. 2018;43(21):1470-1478
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!