פעילות המחלה לאחר עשר שנים השתפרה בקרב חולים עם פוליארתריטיס דלקתית, אך שיעורי מוגבלות ותמותה נותרו ללא שינוי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהשווה בין מדגם חולים משנות התשעים של המאה הקודמת ומדגם משנות האלפיים.
החוקרים השוו את התוצאות בין שתי קבוצות חולים עם פוליארתריטיס דלקתית במדגם Norfolk Arthritis Register, אשר גויסו במרווח של עשר שנים.כל החולים במחקר היו בגילאי 15 שנים ומעלה, עם לפחות שני מפרקים נפוחים לאורך תקופה של ארבעה שבועות ומעלה. המדגם הראשון כלל חולים שגויסו בין 1990-1994 והמדגם השני כלל חולים שגויסו למחקר בין השנים 2000-2004.
החוקרים אספו נתונים דמוגרפיים וקליניים אודות החולים בתחילת המחקר ולאחר 1, 2, 3, 5, 7 ו-10 שנים. הם ערכו השוואה בין שני המדגמים בהתאם לפעילות המחלה (ספירת מפרקים נפוחים/רגישים מבין 51 מפרקים); מוגבלות על-בסיס מדד HAQ (Health Assessment Questionnaire); סיכון למחלות לב וכלי דם; ותמותה לאחר עשר שנים.
במהלך עשר שנים, ב-631 החולים במדגם השני תועדה ירידה של 17% בספירת המפרקים הנפוחים, בהשוואה ל-1,022 החולים במדגם הראשון, אך מספר המפרקים הרגישים ומדדי HAQ היו דומים בשתי הקבוצות.
במדגם השני תועד סיכון נמוך יותר משמעותית לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.72) ותמותה קרדיווסקולארית (תת-יחס סיכון של 0.58), בהשוואה למדגם הראשון. עם זאת, ההבדלים לא נותרו עוד מובהקים סטטיסטית לאחר תקנון לשינויים בסיכון לתמותה באוכלוסיה הכללית עם הזמן.
ממצאי המחקר מדגימים את העדר הקשר בין פעילות המחלה ומוגבלות החולים. המשמעות היא כי יש לשים דגש רב יותר על הפחתת מוגבלות, ביחד עם המאמצים להביא להפחתת פעילות המחלה.
Ann Rheum Dis 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!