במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Care & Research מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם חשיפה תעסוקתית לחומרים מזיקים קיים סיכון מוגבר להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 3,522 מקרים ו-5,580 ביקורות משבדיה. הם התמקדו בהשפעה של הסביבה על הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית. לצורך כך, הם אספו נתוני חשיפה באופן רטרוספקטיבי, תוך הבנה כי קיימת אפשרות של סיווג שגוי של היסטוריית התעסוקה וגורמים אחרים.

הם בחנו את הארעות דלקת מפרקים שגרונית ב-76 קבוצות תעסוקה. הם התבססו על היארעות המחלה ב-12 קבוצות תעסוקה מתחומי “עבודה טכנית ומקצועית” ו-“עבודת מנהלה ופקידות” כקבוצות ייחוס בכל הניתוחים.

ארבע קבוצות תעסוקה נקשרו עם דלקת מפרקים שגרונית (חיובית או שלילית לנוגדני Anti-Citrullinated Protein): עובדי חשמלי ואלקטרוניקה, עובדי בטון ולבנים, עובדים בשינוע חומרים, ועוזרי אחיות. בפרט, בעובדים ממין זכר בתחום התעשיה תועד סיכון מוגבר להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית עם נוגדנים חיוביים, בהשוואה לאלו שעבדו עבודה משרדתית/פקידותית או עבודה טכנית: עובדי בטן ולבנים (יחס סיכויים של 2.9), שינוע חומרים (יחס סיכון של 2.4) ועובדי חשמל ואלקטרוניקה (יחס סיכויים של 2.1). כאשר הושלם ניתוח דומה של הנתונים בגברים עם דלקת מפרקים שגרונית עם נוגדנים שליליים, החוקרים זיהו שתי קבוצות בסיכון מוגבר: עובדי בטון ולבנים (יחס סיכויים של 2.4) ועובדי חשמל ואלקטרוניקה (יחס סיכויים של 2.6).

בקרב נשים, בעוזרות אחיות תועד סיכון מעט מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית עם נוגדנים, בהשוואה לאלו שעבדו עבודה משרדתית או פקידותית ועבודה טכנית (יחס סיכויים של 1.3).

למרות שתחילה נראה כי קבוצות תעסוקה אחרות נקשרו עם דלקת מפרקים שגרונית, הקשר נעלם לאחר תקנון לערפלנים מוכרים.

בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים סבורים כי המצב התעסוקתי עשוי להיות גורם חשוב באבחנת דלקת מפרקים שגרונית והערכת הסיכון למחלה הריאומטית.

Arthritis Care Res. Published online August 10, 2017

לידיעה במדסקייפ