אנליזה של מחקר ה-IRIS (ר”ת של The Insulin Resistance Intervention after Stroke) מדגימה כי מתן pioglitazone (אקטוס) למטופלים עם תנגודת אינסולין (אך לא סוכרתיים) אשר חוו לאחרונה אירוע קרדיווסקולרי קשור לירידה בסיכון לאירוע כלילי חד (ACS) בהשוואה לפלצבו .
ברקע מזכירים החוקרים כי תנגודת אינסולין שכיחה מאוד בין מטופלים עם טרשת עורקים וקשורה לסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (MI) ושבץ . מחקר IRIS הדגים שפיוגלטיזון מפחית את הסיכון המשולב לשבץ קטלני ולא קטלני או TIA . עם זאת, סוג וחומרת האירועים הקרדיאליים באוכלוסייה זו, והאפקט של פיוגלטיזון לא דווח עד כה.
במחקר זה בוצעה אנליזה שניונית של האפקט של פיוגליטזון, בהשוואה לפלצבו, על ACS (לרבות MI ותעוקה לא יציבה) מבין משתתפי ה-IRIS . כל האפיזודות הפוטנציאליות של ACS עברו הערכה עיוורת ע”י ועדה קלינית בלתי תלויה.
החוקרים מדווחים כי במחקר ה-IRIS נכללו 3,876 משתתפים, בגיל ממוצע 63, מהם 65% דברים, 89% לבנים ו-12% עם היסטוריה של מחלת לב כלילית.
לאורך תקופה חציונית של 4.8 שנים דווח על 225 מקרי ACS , לרבות 141 MI , ו-84 של תעוקה לא יציבה. אירועי ה-MI כללו 19% מקרים של עליית מקטע ST . מרבית ה-MI היו מסוג 1 (65%) כש-32% מהם היו סוכרתיים מסוג 2.
רמת הטרופונין בסרום הייתה פי 10 עד 100 מהרמה העליונה הנורמלית ב-35% ו-28% בהתאמה.
פיוגליטזון הפחית את הסיכון ל-ACS ב-29% ( סיכון יחסי של 0.71 , בטווח 0.54-0.94, p=0.02) . פיוגליטזון אף הפחית את הסיכון ל-MI מסוג 1 ב-38% (HR 0.62, 95% CI, 0.40, 0.96; log-rank p=0.03).
באופן דומה פיוגליטזון את הסיכון ל-MI גדול אם רמות טרופונין בסרום של מעל 100 מהרמה הנורמלית העליונה (HR 0.44, 95% CI, 0.22, 0.87; p=0.02) אך לא ל-MI קטנים יותר.
החוקרים מסכמים כי מבין המטופלים עם תנגודת אינסולין ללא סוכרת, פיוגליטזון מפחית את הסיכון ל-ACS לאחר אירוע קרדיווסקולרי שהיה לאחרונה. הם מוסיפים כי נראה שהאפקט הבולט ביותר של פיוגליטזון הוא במניעת MI ספונטני מסוג 1.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!