בניגוד לממצאי מחקר קודם, מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי הטיפול בתרופות ממשפחת בנזודיאזפינים אינו מביא לעליה בסיכון לדמנציה. עם זאת, מומחים מזהירים כי עדיין יש להימנע מתרופות אלו בחולים מבוגרים יותר, לאור הסיכון לנפילות ובלבול.
החוקרים מצאו כי הסיכון לדמנציה היה מעט גבוה יותר בחולים מבוגרים יותר עם חשיפה מינימאלית לבנזודיאזפינים במהל תקופה של עשר שנים. באופן מפתיע, רמות חשיפה גבוהות יותר לא נקשרו עם הידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר.
מדגם המחקר כלל 3,434 משתתפים מאזור סיאטל, כולם בגילאי 65 שנים ומעלה, שבתחילת הדרך לא סבלו מדמנציה. חציון גיל המשתתפים עמד על 74 שנים. החוקרים ערכו שני סבבי גיוס (1994-96 ו-2000-03) ולאחר מכן החל גיוס רציף בשנת 2004.
הערכת היכולת הקוגניטיבית התבססה על מדד CASI (Cognitive Abilities Screening Instrument) שהושלם כל שנתיים כסקירה לדמנציה ושימש להערכת השינוי הקוגניטיבי. היארעות דמנציה ומחלת אלצהיימר נקבעו עפ”י קריטריונים אבחנתיים סטנדרטיים. חשיפה לבנזודיאזיפינים נקבעה עפ”י נתוני ניפוקי תרופות.
מהתוצאות עולה כי במהלך מעקב ממוצע של 7.3 שנים, 797 משתתפים (23.2%) פיתחו דמנציה, מתוכם, 637 פיתחו מחלת אלצהיימר. באשר לדמנציה, יחס הסיכון המתוקן על-רקע חשיפה מצטברת לבנזודיאזפינים, בהשוואה לאלו שלא נחשפו לתרופות אלו, עמד על 1.25 עם מינון יומי כולל של 1-30 ניפוקי תרופות, 1.31 עם מינון יומי כולל של 31-120 ו-1.07 עם מינון יומי כולל של בנזודיאזפינים של 121 ניפוקי תרופות ומעלה. התוצאות היו דומות עבור מחלת אלצהיימר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי הסיכון לדמנציה מעט גבוה יותר בחולים עם חשיפה מינימאלית לבנזודיאזפינים, אך לא עם רמת החשיפה הגבוהה ביותר. תוצאות אלו אינן תומכות בקשר סיבתי בין בנזודיאזפינים ובין דמנציה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!