מנתוני מחקר רטרוספקטיבי עולה קשר בין טיפול ארוך-טווח בסטטינים ובין סיכון מוגבר למחלות כליה. במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology מדווחים החוקרים כי בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לביקורות תואמות שלא נטלו סטטינים, תועדה עליה של 30-36% בשכיחות מחלות כליה במהלך המעקב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים מעטים בחנו את ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול בסטטינים על מחלת כליות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את הקשר בין טיפול בסטטינים ובין היארעות מחלת כליות אקוטית וכרונית לאחר מעקב ממושך.
החוקרים בחנו את הנתונים ממערכת הבריאות הצבאית באזור סן-אנטוניו בין אוקטובר 2003 ועד מרץ 2012. הם התאימו למטופלים בסטטינים ביקורות תואמות ב-82 מאפיינים בסיסיים, שלא נטלו טיפול בסטטינים, כולל נתונים דמוגרפיים, מחלות רקע, תרופות וניצול שירותי בריאות. תוצאות המחקר כללו את שיעורי נזק כלייתי חד, מחלת כליות כרונית ונפריטיס/נפרוזיס/סקלרוזיס כלייתי.
מבין 43,438 משתתפים, החוקרים התאימו 6,342 מטופלים בסטטינים למספר דומה של משתתפים שלא נטלו את הטיפול התרופתי.
בקרב מטופלים בסטטינים תועד סיכוי מוגבר לנזק כלייתי חד (יחס סיכויים של 1.30), מחלת כליות כרונית (יחס סיכויים של 1.36) ונפריטיס/נפרוזיס/סקלרוזיס כלייתי (יחס סיכויים של 1.35). בתת-קבוצה של משתתפים ללא מחלות רקע, הקשר בין טיפול בסטטינים ומחלת כליות כרונית נותר מובהק סטטיסטית (יחס סיכויים של 1.53). בניתוח משני של הנתונים, לאחר תקנון למחלות/מצבים שהתפתחו במהלך המעקב, הקשר הנ”ל נחלש.
החוקרים מסכמים וכותבים כי קיים קשר בין טיפול בסטטינים ובין עליה בהיארעות מחלת כליות אקוטית וכרונית. ממצאים אלו עשויים להעיד כי ההשפעות ארוכות הטווח של סטטינים באוכלוסיה מציאותית עשויות להיות שונות מההשפעות בטווח הקצר באוכלוסיות נבחרות במחקרים קליניים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!