במאמר חדש הצפוי להתפרסם בכתב העת Bone מדווחים חוקרים על נתונים חדשים מהם עולה כי בחולים תחת טיפול ארוך-טווח בגלוקוקורטיקואידים, החלפה מטיפול פומי בביספוספנטים לטיפול ב-Denosumab (פרוליה) הובילה לשיפור גדול יותר במדדי צפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה ולדיכוי סמני ספיגת עצם לאחר 12 חודשי טיפול.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של החלפה מטיפול פומי בביספוספנטים ל-Denosumab על צפיפות המינראלים של העצם בחולים תחת טיפול ארוך-טווח בגלוקוקורטיקואידים.
מדגם המחקר כלל מבוגרים תחת טיפול ארוך-טווח בפרדניזולון (2.5 מ”ג ליום למשך שנה ומעלה) וטיפול פומי בביספוספנטים (שנתיים ומעלה). המשתתפים חולקו באקראי להמשך טיפול פומי בביספוספנטים או להחלפה לטיפול ב-Denosumab (60 מ”ג בזריקה תת-עורית כל שישה חודשים) למשך 12 חודשים. במהלך המחקר נערכו בדיקות חוזרות להערכת צפיפות המינראלים של העצם (עמוד-שדרה מותני וירך) וסמני ספיגת עצם (Osteocalcin, P1NP ו-β-CTX).
42 נשים גויסו למחקר (בגיל ממוצע של 54.7 שנים; 21 החליפו לטיפול ב-Denosumab ו-21 המשיכו בטיפול בביספוספנטים). משך הטיפול בפרדניזולון עמד על 101 חודשים והמינון היומי עמד על 4.4 מ”ג. הנתונים הדמוגרפיים, גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס וצפיפות המינראלים של העצם באתרים שונים היו דומים בשתי הקבוצות. לאחר 12 חודשים, צפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה ובירך עלתה ב-3.4% וב-1.4%, בהתאמה, בקבוצת הטיפול ב-Denosumab, בעוד שהשינוי המקביל בקרב מטופלים בביספוספנטים עמד על 1.5% ו-0.80%. צפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה הלאחר 12 חודשים הייתה גבוהה יותר משמעותית בקבוצת הטיפול ב-Denosumab, בהשוואה לקבוצת הטיפול בביספוספנטים לאחר תקנון לצפיפות המינראלים של העצם בתחילת המחקר ולערכי β-CTX, כמו גם ערפלנים אחרים.
סמני ספיגת עצם (β-CTX ו-P1NP) היו מדוכאים יותר משמעותית עם הטיפול ב-Denosumab בהשוואה לטיפול בביספוספנטים.
זיהומים קלים היו נפוצים יותר בקרב מטופלים ב-Denosumab, בעוד שיתר האירועים החריגים תועדו בשכיחות דומה בשתי הקבוצות.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר הנוכחי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!