בחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3 ו-4, תכנית אימונים תחת השגחה במשך 12 שבועות הביאה לשיפור משמעותי במבחני מאמץ ובאיכות החיים הבריאותית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology.

ממצאי המחקר מוכיחים כי ניתן לשלב תוכניות לשיקום חולים עם מחלת כליות בטיפול הסטנדרטי בחולים עם מחלת כליות כרונית. ההנחיות ממליצות על פעילות קרדיווסקולארית במשך 30 דקות, חמש פעמים בשבוע, בחולים עם מחלת כליות כרונית.

מדגם המחקר כלל 107 חולים מפורטלנד, שטופלו במסגרת מרפאת מחלת כליות כרונית או טיפול דומה בנוסף ל-24 מפגשים (במשך כ-12 שבועות) של תכנית אימונים תחת השגחה. המשתתפים אובחנו כולם עם מחלת כליות כרונית בשלב 3 או 4 וקיבלו היתר מרופא המשפחה והנפרולוג להשתתף בפעילות.

תכנית האימונים נועדה לכלול שני מפגשים בשבוע לתרגילי כוח ומתיחות ופעילות קרדיווסקולארית, כולל הליכה על הליכון ורכיבה על אופניים, בקצב המקביל ל-60-65% מקצב הלב המקסימאלי. המשתתפים עברו אימונים להגדלת משך הזמן שהתאמנו עד שמפגשי ההליכה או רכיבה הגיעו ל-60 דקות ולהגדלת עצימות הפעילות. אנשי הצוות עודדו את המשתתפים להתאמן בעצמם וללכת 5,000-10,000 צעדים ביום, כפי שנמדד לפי מדי צעידה.

משתתפים שהשלימו את תכנית האימונים הצליחו ללכת מרחק גדול יותר במבחן הליכה בשש דקות (P<0.001). בנוסף ל-19% שיפור במבחן הליכה בשש דקות בהשוואה לטיפול הסטנדרטי, במשתתפים שהתאמנו תועד גם שיפור של 29% בהשוואה לטיפול הסטנדרטי במבחני מעבר מישיבה לעמידה, הבוחנים את הזמן הנדרש להתרומם מכיסא 10 פעמים ברציפות (שיפור של 27% בהשוואה לשיפור של 0.7% בקבוצת הביקורת, p<0.001). החוקרים בחנו גם את מהירות ההליכה, אך לא זיהו הבדלים משמעותיים בשיפור בין הקבוצות.

איכות החיים הבריאותית השתפרה בהיקף גדול יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, כולל תפקוד גופני, רמות אנרגיה/עייפות ומצב בריאות כללי. המשתתפים בקבוצת ההתערבות דיווחו על ירידה במדדי כאב.

רק 72.9% מהמשתתפים בקבוצת ההתערבות השתתפו בכל 24 המפגשים והשלימו את התכנית לאחר 15.1 שבועות, בממוצע. יתר המשתתפים בקבוצת ההתערבות השלימו 13 מפגשים ו-11 משתתפים (18.6% מהמשתתפים בקבוצת ההתערבות) לא השלימו את התכנית. מבין ששת החולים שפרשו מוקדם מהמחקר, כאב כרוני ואילוצי זמן היו בין הסיבות שפורטו. רק שני חולים בקבוצת הביקורת לא השלימו את המחקר.

אעפ”י ששיעור הפרישה מהמחקר די גבוה למחקר קצר יחסית, שיעורי ההיענות די דומים למחקרים אחרים שבחנו שינויי אורחות חיים בחולים עם מחלת כליות כרונית ובקשישים.

לא תוארו אירועים חריגים המיוחסים לפעילות הגופנית, אם כי החוקרים כותבים כי המאמנים בקבוצת ההתערבות דרשו הדרכה והרגעה בכדי להבטיח כי הם יכולים לאמן את אוכלוסיית החולים הנ”ל, המצויה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה עקב מחלות לב וכלי דם.

Clin J Am Soc Nephrol. Published online November 20, 2014

לידיעה במדסקייפ