בכתב העת Journal of the American Heart Association מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש מהן עולה קשר בין סיבולת לב-ריאה ובין ירידה משמעותית במחלות לב וכלי דם בטווח הארוך בנבדקים בסיכון נמוך, כפי שנבדק לפי מדד הסיכון פרמינגהם.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם לסיבולת לב-ריאה השפעה משמעותית על הסיכון למחלות לב וכלי דם בנבדקים שהוגדרו בסיכון נמוך לפי מדד Framingham Risk Score (FRS). לדבריהם, דרושים גורמים פרוגנוסטיים לסיכון ארוך הטווח למחלות לב וכלי דם בנבדקים בסיכון נמוך, המהווים את החלק הארי של אוכלוסיית ארצות הברית.
מדגם המחקר כלל גברים ונשים בגילאי 30-50, שעברו בדיקה רפואית בתחילת המחקר, בין השנים 1970-1983. החוקרים התמקדו במשתתפים בסיכון נמוך למחלת לב כלילית, שהוגדר על-פי מדד FRS בתחילת המחקר, וללא היסטוריה של סוכרת (11,190). סיבולת לב-ריאה נקבעה על-סמך מבחן מאמץ מדורג באמצעות הליכון.
במהלך תקופה ממוצעת של 27 שנים, 15% מהנבדקים בכושר ירוד (חמישון 1), בהשוואה ל-6% מאלו בכושר גבוה (חמישון 5) הלכו לעולמם (p<0.001). עליה של MEQ (Metabolic Equivalent) אחד בכושר בתחילת המחקר לוותה בירידה של 11% בתמותה מכל-סיבה ובירידה של 18% בתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, לאחר תקנון לגיל, מין, מדד מסת גוף, לחץ דם סיסטולי, רמות כולסטרול, רמות סוכר בדם, עישון, היסטוריה משפחתית מוקדמת של מחלות כליליות.
החוקרים מדווחים על ירידה אינקרמנטלית בסיכון למחלות לב וכלי דם עם עליה בחמישון סיבולת לב ריאה, כך שבאלו בכושר גבוה תועדו שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית הנמוכים ביותר לאחר שלושים שנים (יחס סיכון של 0.29), בהשוואה לאלו בכושר ירוד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר בין סיבולת לב-ריאה ובין ירידה מובהקת סטטיסטית בשיעור מחלות לב וכלי דם בטווח הארוך, בנבדקים המוגדרים ככאלו בסיכון נמוך לפי מדד הסיכון פרמינגהם. מהנתונים עולה כי יש לשקול התערבויות מניעתיות לשיפור סיבולת לב-ריאה, גם במבוגרים בסיכון נמוך, לשיפור שיעורי ההישרדות ללא מחלות לב וכלי דם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!