מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר מעקב תצפיתי פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Arthritis Care & Research עולה כי בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הירך ו/או הברך, היענות טובה יותר לתרגילי התעמלות ביתיים ופעילות גופנית נוספת עשויה לשפר את היעילות ארוכת הטווח של הטיפול בפעילות גופנית.
החוקרים מסבירים כי מספר קבוצות בעבר הציעו כי חוסר היענות לפעילות גופנית בהכוונה עצמית הינה אחת הסיבות העיקריות ליעילות ארוכת הטווח הירודה של טיפול בפעילות גופנית בחולים עם אוסטיאוארתריטיס (Osteoarthritis, OA). לדבריהם, על אף שהדבר מתועד היטב בהקשר של מצבים כרוניים אחרים, ישנו מחקר מוגבל בלבד המנסה לבחון באיזו מידה הקפדה על פעילות גופנית עצמאית מנבאת את תוצאות הטיפול ב-OA.
לפיכך, ביקשו החוקרים במחקרם זה לקבוע מהי ההשפעה של היענות החולים במהלך תקופת המעקב המוגדרת של טיפולי הפיזיותרפיה ולאחר סיומם על תוצאות החולים בכל הנוגע לכאב, תפקוד גופני ותפישת החולים את השפעת הטיפול, בקרב חולים עם OA של הירך ו/או הברך.
במסגרת מחקר מבוקר בהקצאה אקראית, עברו 150 חולים טיפולים בתרגילי התעמלות עבור אוסטיאוארתריטיס של הירך ו/או הברך, והוערכו בתחילת המעקב וכן בתום שלושה, 15 ו-60 חודשי מעקב. החוקרים בחנו את הקשר האפשרי בין ההיענות לטיפול בפעילות גופנית ובין תוצאות המטופלים ביחס לכאב ותפקוד גופני, אשר שניהם הוערכו באמצעות מדד ה-Western Ontario and McMaster Universities Osteoarthritis Index, וכן ביחס לתפישתם את השפעת הטיפול שעברו.
החוקרים מצאו כי כל התוצאים הללו היו טובים משמעותית בקרב החולים אשר הקפידו על התרגילים הביתיים שהומלצו להם וששמרו על פעילות גופנית במידה רבה יותר, וכי הקשר בין ההיענות לטיפול ובין התוצאות נמשך לאורך זמן. עם זאת, ההיענות לתרגילים הביתיים היה קשור לדבריהם רק לתפישת החולים את השפעות הטיפול.
החוקרים מסבירים כי היענות טובה יותר לתרגילים ביתיים ושמירה על מידה רבה יותר של פעילות גופנית הביאו לשיפור היעילות ארוכת הטווח של טיפול בפעילות גופנית בחולים עם OA של הירך ו/או הברך. הם מוסיפים כי יש צורך בהמשך המחקר בחתום במטרה לבחון באיזו מידה ניתן לגרות את המטופלים להקפיד על ביצוע התרגילים ולהמשיך לעשות כן בטווח הארוך על מנת לשפר את התוצאות בחולים עם OA.
בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את האפשרות של הטיית זיכרון והטיות אחרות הקשורות לתפישת החולים את השפעת הטיפול, את ההיעדר של Gold standard למדידת ההיענות לתרגילים הביתיים, ואת העובדה כי הסתמכו על דיווחים עצמיים של הנבדקים. בנוסף, הם מציינים כי חסר היה מידע ביחס לאיכות, אינטנסיביות וכמות התרגילים הביתיים שהומלצו למטופלים.
החוקרים מסכמים כי הן במהלך תקופת הטיפול בפיזיותרפיה והן לאחריה, היענות טובה יותר לטיפול קשורה בתוצאות טובות יותר של המטופלים ביחס לכאב, תפקוד גופני ותפישתם את השפעת הטיפול. מאחר וההיענות לתרגילים מעין אלו הולכת ויורדת עם הזמן, על מחקרים עתידיים בנושא להתמקד באופן בו ניתן לעודד ולגרות ביצוע תרגילים ביתיים ולשמור על היענות זו בטווח הארוך. יתרה מכן, יש לנסות ולאתר גורמים מנבאים אפשריים להיענות לטיפול במהלך הפיזיותרפיה ולאחריה, הם מציעים, כך שהפיזיותרפיסטים יוכלו לדעת מי מהמטופלים מצוי בסיכון לחוסר היענות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!