ועכשיו משהו חשוב וקרוב לכולנו ללב (או למקום אחר)
Diane J-West
Dianne Gardner
Australian Journal of Physiotherapy 2001;47:179-186

בשנת 1994 המועצה הלאומית לבטיחות וגהות באוסטרליה קבעה שפגיעות במערכת שלד-שריר בקרב עובדי בריאות הינו תחום הדורש התייחסות. יש מעט מידע אודות פגיעות בקרב פזיותרפיסטים ולכן הוחלט על ביצוע סקר זה בקרב פזיותרפיסטים ב- Queensland Australia.

מטרות הסקר
1. לקבוע את שיעור פגיעות העבודה בקרב פזיותרפיסטים ב North and Central Queensland.
2. לזהות את אזורי הגוף בעלי סיכויי גבוה לפגיעה.
3. לחקור את הקשר הקיים בין פגיעה במערכת שלד-שריר למספר שנות עבודה כפזיותרפיסט.
4. לחקור את הקשר הקיים בין אזורי גוף שנפגעו לסוג החולים שהפזיותרפיסט מטפל בהם ומאפייני מקום עבודתו של הפזיותרפיסט.
5. לזהות את גורמי הסיכון במקום העבודה.
6. לקבוע האם פזיותרפיסט הנפגע מדווח למוסדות ביטוח הלאומי.
7. לתאר את ההשלכות של פגיעת העבודה לגבי הפזיותרפיסט.

איסוף הנתונים
שאלון למילוי עצמי נשלח לכל הפזיותרפיסטים הרשומים כבעלי רשיון לעיסוק במקצוע פזיותרפיה בשנת 1997/8 המתגוררים באזור הצפון והמרכז במדינת Queensland ב- Australia.
מתוך 412 שאלונים אשר הגיעו ליעדם, 217 הוחזרו לצוות המחקר לאחר מילוי (53%).
לשאלון שני חלקים, החלק הראשון כלל בעקר מידע דמוגרפי ומידע כללי על מקום העבודה (n=217). את החלק השני מילאו רק אותם נבדקים אשר עברו פגיעת עבודה על פי ההגדרה האופרציונלית הבאה: כאב הנמשך יותר משלשה ימים אשר נגרם לדעתך על ידי עבודתך כפזיותרפיסט (או סטודנט לפזיותרפיה) n=119. בחלק זה הופיעו שאלות בעקר אודות הפגיעה עצמה ודירוג גורמי סיכון לפגיעות בעבודה.

תוצאות
ניתוח המדגם מבחינת גיל ומגדר גילה שהמדגם מייצג את אוכלוסיית הפזיותרפיסטים בעלי רישום ממשלתי במדינת Queensland.
55% מהפזיותרפיסטים אשר מלאו שאלון עברו פגיעה במערכת שלד-שריר. 45% מהמשיבים ציינו שעבודתם כפזיותרפיסט הגביר את הפגיעות אשר נגרמו עקב פעילות אחרת. 8% מהמשיבים סבלו מפגיעות שאינן במערכת שלד-שריר, כאשר הקבוצה הגדולה הם מחלות על רקע מתח ודיכאון.
אזור הגוף הנפוץ לפגיעה בקרב פזיותרפיסטים הוא הגב התחתון (35%), פגיעות של אזור כף היד הם במקום השני (25%) ואחר כך פגיעות בצוואר (24%).
הפגיעות בעלי ההשלכות המשמעותיות ביותר על המשך העבודה כפזיותרפיסט הם, לדעתם של המשיבים, פגיעות בגב התחתון (41%), בצוואר (20%) ובכף היד (19%).
על פי התוצאות של הסקר פגיעות העבודה קורות בתקופה מוקדמת של העבודה כפזיותרפיסט כאשר 16% עברו פגיעה כבר בהיותם סטודנטים לפזיותרפיה, ו 56% עברו את פגיעת העבודה הקשה ביותר בחמשת השנים הראשונות בעבודה במקצוע.
ששת גורמי הסיכון במקום עבודה אשר דורגו על ידי רוב המשיבים כמשמעותיים הם:
*עבודה באותה תנוחה למשך פרקי זמן ארוכים
*עבודה בתנוחה סטטית של כיפוף או סיבוב הגו
*המשך עבודה בזמן החלמה מהפגיעה
*ביצוע טכניקות של תרפיה מנואלית
*הטיפול במספר חולים מוגזם ביום אחד
*מיומנות אשר חוזרת על עצמה
מעט פזיותרפיסטים מדווחים על פגיעתם למוסדות המטפלים בפגיעות עבודה. רק 4% מהמשיבים ענו שהחלימו מפגיעתם על חשבון ימים של פגיעת עבודה, הקבוצה הגדולה החלימה על חשבון ימי מחלה (24%).
ההתמודדות של פזיותרפיסטים עם פגיעותיהם כללו: התאמת טכניקות טיפול (86%), שינוי מטלות (41%), שינוי סביבת עבודה (39%), הפחתת מספר שעות טיפול בחולים (31%), שינוי סוג החולים אשר מטפלים בהם (29%). מעט פזיותרפיסטים עזבו את המקצוע (3%) או יצאו לפנסיה מוקדמת (1%).

סיכום ומסקנות
עבודה זו מציגה מידע תיאורי לגבי פגיעות עבודה בקרב פזיותרפיסטים באחת ממדינות אוסטרליה. המגמות דומות מאד לסקרים דומים אשר בוצעו במדינה אחרת באוסטרליה, בבריטניה, ארה"ב ובקנדה. הפגיעות מתרכזות בשלשה אזורי גוף שונים: גב תחתון, צוואר וכף היד והפזיותרפיסטים מעדיפים לשנות את סביבת העבודה טכניקות הטיפול וסוג החולים ולא לעזוב את המקצוע.
מתוך הסקר עולה שפזיותרפיסטים ממעטים לדווח על פגיעותיהם לרשויות המטפלות בפגיעות עבודה.
יש מקום להגביר את המודעות לחשיבות של דיווח מסוג זה על מנת לבצע ניהול סיכונים אפקטיבי.

הערת העורכת
Oh my aching back!