במאמר שפורסם בכתב העת Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם אבחנה של לופוס, תסמונת שיוגרן ודרמטומיוזיטיס סיכון מוגבר להתפתחות תחלואה נפשית בהשוואה לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את שיעורי ההיארעות וגורמי הסיכון לתחלואה נפשית בחולים עם אבחנה של מחלות ריאומטיות אוטואימוניות סיסטמיות. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל נתונים ממאגר National Health Insurance Research Database מטאיוואן לזיהוי חולים עם אבחנה של לופוס, דלקת מפרקים שגרונית, סקלרודרמה, דרמטומיוזיטיס, פולימיוזיטיס, או תסמונת שיוגרן בין השנים 2002 עד 2020.
החוקרים חישבו את שיעורי ההיארעות של תחלואה נפשית בחולים עם אבחנה של מחלות ריאומטיות סיסטמיות והשלימו ניתוח סטטיסטי לזיהוי גורמים הקשורים עם התפתחות תחלואה פסיכיאטרית.
מדגם המחקר כלל 28,588 משתתפים (גיל ממוצע של 47.4 שנים, 76.4% נשים).
בהשוואה לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בחולים עם לופוס (יחס סיכון של 1.20, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.32), תסמונת שיוגרן (יחס סיכויים של 1.29, רווח בר-סמך 95% של 1.19-1.39) ודרמטומיוזיטיס (יחס סיכון של 1.28, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.32) תועד סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות מחלות פסיכיאטריות.
מהנתונים עולה עוד כי בהשוואה לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בחולים עם אבחנה של לופוס (יחס סיכון של 1.32, רווח בר-סמך 95% של 1.21-1.44), סקלרודרמה (יחס סיכון של 1.20, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.41), תסמונת שיוגרן (יחס סיכון של 1.17, רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.26), דרמטומיוזיטיס (יחס סיכון של 1.73, רווח בר-סמך 95% של 1.44-2.07) ופולימיוזיטיס (יחס סיכון של 1.64, רווח בר-סמך 95% של 1.32-2.03) תועד סיכון גבוה יותר משמעותית לטיפול בנוגדי-דיכאון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מחקר העוקבה מעיד על סיכון מוגבר לתחלואה נפשית בחולים עם לופוס, תסמונת שיוגרן ודרמטומיוזיטיס בהשוואה לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!