במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Surgery מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בדקסמתזון במהלך ניתוח אונקולוגי מלווה בשיעורים נמוכים יותר של תמותה לאחר שנה אחת והישנות ממאירות בחולים לאחר ניתוח להסרת ממאירות שאינם מועמדים לטיפול אימונו-מודולטורי. עם זאת, הטיפול בסטרואידים העלה את הסיכון להיפרגליקמיה לאחר-ניתוח, אם כי לא תועדו מקרים של זיהום באתר הניתוח.
החוקרים כותבים כי דקסמתזון מונע בחילות והקאות לאחר הרדמה ועשוי להשפיע על פרוליפרציה של תאי סרטן. במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשפעות של דקסמתזון על תמותה לאחר-ניתוח, הישרדות ללא הישנות ותופעות לוואי בחולים לאחר ניתוח אונקולוגי.
מדגם המחקר כלל 30,561 מבוגרים שעברו כריתה של גידול סולידי בין 2005 ו-2020. ניתוח רב משתני שימש להערכת ההשפעה של דקסמתזון על שיעורי ההישרדות ללא-הישנות ושיעורי התמותה לאחר שנה אחת וכן נבחנה ההשפעה של הטיפול בסטרואידים על ההמלצה לטיפול במעכבי בקרה חיסונית על-פי הנחיות ה-NCCN. תוצאי הבטיחות העיקריים כללו את הסיכון להיפרגליקמיה על-רקע הטיפול בדקסמתזון (סוכר בדם מעל 180 מ”ג/ד”ל בתוך 24 שעות) וזיהומים באתר הניתוח בתוך 30 ימים מהניתוח.
החוקרים מדווחים כי טיפול בדקסמתזון ניתן ל-38.2% מהחולים (11,666 מבין 30,561 חולים) במינון ממוצע של 6.5 מ”ג. מבין כלל החולים שטופלו בסטרואידים, 3.2% הלכו לעולמם (980 חולים) לאחר שנה אחת וב-15.4% (4,718 חולים) תועדה הישנות ממאירות בתוך שנה מהניתוח.
הטיפול בדקסמתזון לווה בירידה של 0.6% בסיכון לתמותה שנה לאחר ניתוח (יחס סיכויים מתוקן של 0.69, p=0.009; יחס סיכון של 0.82, p=0.016) ובסיכוי גבוה יותר להישרדות ללא-הישנות (יחס סיכויים מתוקן של 1.28, p<0.001). השפעה זו תוארה רק בחולים עם גידולים סולידיים אשר לא הגיבו לטיפול במעכבי בקרה חיסונית (יחס סיכויים מתוקן של 0.70, p=0.001 לעומת יחס סיכויים מתוקן של 1.13, p=0.40). מינון גבוה של דקסמתזון (מעל 0.9 מ”ג/ק”ג) לווה בסיכון גבוה יותר להיפרגליקמיה לאחר-ניתוח (יחס סיכויים מתוקן של 1.32, p<0.001), אך ללא עליה בסיכון לזיהומים באתר הניתוח (p=0.63).
ממצאי המחקר תומכים בהשפעה חיובית של טיפול בדקסמתזון על שיעורי תמותה ושיעורי הישנות בחולים לאחר ניתוח אונקולוגי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!