מלנומה של הדמית מהווה 4% מכל המלנומות הממאירות. זוהי מחלה לא שכיחה אך ממיתה ש- 45% מהחולים בה מתים מפיזור גרורתי תוך 15 שנים. למעט מחקר אחד משבדיה, נמצאו שיעורי ההישרדות יציבים בכל העולם. בעוד שטיפול מוקדם של מלנומה של הדמית עשוי להציל את העין, ההשפעה של טיפול מוקדם על ההישרדות לא ידוע. היו שפקפקו בנוגע להשפעה של טיפול אגרסיבי במלנומה ממאירה של הדמית כיון ששינויים גנומיים מופיעים בשלב מאד מוקדם וגורמים לפיזור גרורתי אף לפני האבחנה של המחלה. מאידך, בדיקה גנטית של גידולים ראשוניים והגרורות שלהם הראתה שהמחלה ממשיכה להשתנות מבחינה גנטית עם התקדמותה, ולכן יתכן שקיים חלון הזדמנויות בו אבחנה וטיפול בשלב מוקדם עשוי לשפר את השרידות.

המטרה של מחקר העוקבה cohort study הלאומי הרטרוספקטיבי הנוכחי הייתה לקבוע אם יש הגדלה בשכיחות של מלנומה של הדמית באוכלוסיית דנמרק, אם הגידולים מאובחנים בשלב מוקדם יותר, ואם כן, האם יש שיפור בהישרדות של החולים. החוקרים היו מדנמרק, ממחלקת העיניים והפתולוגיה של Rigshospitalet בית החולים של אוניברסיטת קופנהגן, ומהמחלקה לסטטיסטיקה ולפרמקו-אפידמיולוגיה של החברה הדנית לסרטן. בוצע חיבור של המידע ממקורות המבוססים על רישום ממאירויות, לרשומות הרפואיות הקליניות והפתולוגיות של החולים. במחקר נכללו כל החולים הדנים שאובחנו כחולים במלנומה של הדמית מ- 1943 ועד 2017. שעורי ההיארעות חושבו כשינוי באחוז לשנה באופן כללי ולפי החלוקה לגדלים על פי American Joint Committee on Cancer (AJCC) tumour sizes. נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות כדי להעריך את הסיכון של תקופה קלנדרית ואת ההשפעה של התקופה הקלנדרית על הישרדות החולים.

נמצא שבאופן כללי יש הגדלה בהיארעות מלנומה של הדמית עם הזמן. הדבר נבע מהגדלה בשכיחות של מלנומות קטנות T1 ו- T2, בעוד שלא הייתה הגדלה בשכיחות של מלנומות  גדולות T3  ו- T4. השרידות השתפרה על פי התקופה הקלנדרית עבור מלנומות בכל גודל.
המסקנה הייתה שבמהלך 70 שנים גדלה השכיחות של מלנומות של הדמית וגדלה השרידות של החולים, וזאת עם ירידה בגודל המלנומה.

Smidt-Nielsen I, Bagger M, Heegaard S, Andersen KK, Kiilgaard JF
Posterior uveal melanoma incidence and survival by AJCC tumour size in a 70-year nationwide cohort
Acta Ophthalmol. 2021: 99: e1474e1482