מתוצאות מחקר חדש עולה כי במהלך תקופה של 6 שנים, נרשמה התקדמות בפגיעה העינית ב-56.1% מהאפריקאים-אמריקאים עם סוכרת מסוג 1 ורטינופתיה. גורמי הסיכון שזוהו להתקדמות הפגיעה העינית כללו איזון גרוע של רמות הסוכר ולחץ הדם.
הממצאים נובעים ממחקר שכלל 483 חולים אפריקאים-אמריקאים, שאובחנו עם סוכרת מסוג 1 וטופלו באינסולין לפני גיל 30. החוקרים ערכו שאלונים קליניים מובנים, בדיקות עיניים ובדיקות פונדוס, ומדידות של לחץ הדם, בתחילת המחקר ולאחר 6 שנים.
מההערכה שנעשתה לאחר 6 שנים עולה כי 72.3% מהחולים בסיכון לרטינופתיה סוכרתית, פיתחו את הפגיעה העינית. כאמור, ב-56.1% מהחולים עם רטינופתיה בתחילת המחקר, זוהתה התקדמות בדרגת הפגיעה העינית, כולל 15% שהתקדמו לרטינופתיה פרוליפרטיבית ו-15.9% שפיתחו בצקת מקולרית.
החוקרים מצאו כי רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר ויל”ד סיסטמי בתחילת המחקר זוהו כפקטורים מנבאים משמעותיים להתקדמות רטינופתיה ובצקת מקולרית. גיל מבוגר, מחלת כליות ורטינופתיה חמורה, עמדו כולם בקורולציה עם התקדמות לרטינופתיה פרוליפרטיבית. גורמי הסיכון לבצקת מקולרית כללו גיל מבוגר, מצב סוציואקונומי נמוך, רטינופתיה חמורה ורמת כולסטרול גבוהה.
החוקרים מסכמים וכותבים, כי לאור העובדה שאיזון רמות הסוכר ולחץ הדם באוכלוסיית המחקר היה גרוע, ייתכן ואמצעים לשיפור הטיפול הרפואי והבטחת בדיקות עיניים באופן קבוע, לאיבחון רטינופתיה סוכרתית העלולה להוביל לעיוורון, עשויים לצמצם את שיעורי התחלואה של המחלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!