במחקר המתפרסם ב-Circulation מדווחים החוקרים כי מטופלים עם אי ספיקת לב סיסטולית חמורה אשר קיבלו טיפול מוקדם באמצעות התערבות כלילית מילעורית (PCI ) או ניתוח מעקפים (CABG) הראו שיפור משמעותי בהישרדות בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד.

המחבר הראשי, ד”ר לאואר מאונ’ קליבלנד מציין בראיון לרויטרס כי החוקרים הופתעו ממידת השיפור שנמצאה בחולים שטופלו באמצעות CABG או PCI . הוא מוסיף שעד כה, הטיפול המקובל בחולים אלה היה תרופתי בלבד.

היתרונות והחסרונות של רהוסקולריזציה בקבוצת מטופלים זו הייתה לא ברורה עד כה, כותבים החוקרים בפתח מאמרם. בעוד שלרהוסקולריצזיה יש פוטנציאל לשפר תפקוד חדר שמאל, היה פחות ברור שיעור הסיכונים הניתוחיים/התערבותיים ומידת השיפור בפועל לאורך זמן. עם זאת, קיימות עדויות לכך שניתן באמצעות הדמיית PET/FDG לזהות מטופלים אשר עשויים להפיק תועלת מרהוסקולריזציה.  

במחקר זה, שלדברי ד”ר לאואר הוא הגדול מסוגו נבחנה שאלה זו במטופלים עם אי ספיקת לב סיסטולית חמורה. החוקרים השוו את מידת ההישרדות של 153 מטופלים אשר טופלו ב-PCI או בניתוח לב פתוח תוך  6 חודשים מאז הדמיית ה-PET/FDG שבוצעה בהם, בהשוואה ל-153 מטופלים במצב קליני דומה אשר קיבלו טיפול תרופתי מיטבי בלבד. קבוצה זו נבחרה מתוך קבוצה גדולה יותר של 765 מטופלים שסבלו מאי ספיקה מתקדמת של חדר שמאל, אשר הוגדר ברמת EF של מתחת ל-35% .

במהלך תקופת המעקב שנמשכה 3 שנים, 84 מטופלים נפטרו. שיעור התמותה בקבוצת שטופלה באופן כירורגי/PCI היה 15% , לעומת שיעור של 35% בקבוצת הטיפול השמרני. התוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית עם p=0.0004 .

בנוסף, היתרון מבחינת ההישרדות שנמצא לא היה קשור לדרגת יכולת הקיום של הרקמה הקרדיאלית.

תוצאות מעודדות אלה פותחות את האפשרות לקיום מחקר רנדומלי רחב היקף, סבור וממליץ ד”ר לאואר.

מאמר מערכת ב-Circulation מעיר שאמנם ההתערבות הפולשנית עשוייה להביא תועלת למטופלים אלה, עדיין שיעור ההישרדות הכולל שלהם נותר נמוך יחסית. ולכן, עיקר המאמץ צריך להיות מופנה לטיפול מניעתי והפחתת גורמי סיכון שימנעו התקדמות אי ספיקת לדרגת אי ספיקה חמורה.

Circulation 2006;113

לדיווח במדסקייפ