Graves‘ ophthalmopathy הינה מחלה אוטואימונית המאופיינת בנפיחות דלקתית של שומן הארובה ושל השרירים החוץ-עיניים. חולים עם אופתלמופתיה בינונית או חמורה נזקקים לעיתים שכיחות לטיפול בגלוקוקורטיקואידים או בהקרנות רטרובולבריות.
היתרון הברור של ההקרנות בהשוואה לטיפול בגלוקוקורטיקואידים הינו בכך שהוא נסבל יותר בקלות וכמעט שאין לו תופעות לואי קצרות מועד. החסרון האפשרי של טיפול ברדיותרפיה הינו האפשרות לפתח תופעות לואי ארוכות טווח כמו התפתחות גידולים, רטינופתיה ו/או ירוד. עד עתה לא דווח על התפתחות גידולים בעקבות טיפול בהקרנות ב- Graves’ ophthalmopathy. מאידך כן דווח על התפתחות רטינופתיה. ברוב המקרים בהם התפתחה רטינופתיה, ניתן לייחס זאת לטכניקה לקויה או לתחלואה גם בסוכרת, אם כי דווח על שני חולים ללא סוכרת בהם התפתחה רטינופתיה קשה לאחר טיפול שיגרתי במינון של 20 Gy. החשש להתפתחות ירוד נובע מכך שהעדשה קולטת 10% ממנת ההקרנה. שכיחות התפתחות ירוד בתנאים כאלה איננה ברורה אך גם טיפול בסטרואידים יכול לגרום להתפתחות ירוד תת-קופסתי אחורי.
במחקר הנוכחי בוצע מעקב ארוך טווח אחר 245 חולים עם Graves’ ophthalmopathy בינוני עד חמור במטרה לבדוק את שכיחות התפתחות גידולים, רטינופתיה וירוד. כדי להשוות את החולים שטופלו בהקרנות לחולים עם מחלה בדרגת חומרה דומה נבחרה קבוצת ביקורת שכללה את כל החולים שקיבלו בין 1982 ל- 1992 טיפול גלוקוקורטיקואידי. המחקר בוצע בהולנד ב- Department of Endocrinology & Metabolism, Orbital Center, Department of Ophthalmology and Department of Radiotherapy במרכז הרפואי האקדמי של האוניברסיטה של אמסטרדם. (5) רוב החולים (213) טופלו בפרדניזון דרך הפה. 159 מתוכם טופלו גם בהקרנות ואילו 32 חולים טופלו בהקרנות בלבד. 159 החולים שטופלו בהקרנות הושוו לקבוצה של 86 חולים שטופלו בפרדניזון בלבד. הטיפול בהקרנות היה במינון של G20 במהלך שבועיים. 37 מתוך 245 החולים נפטרו. לאף אחד מהם לא היה גידול תוך-גולגלתי שהיווה את סיבת המוות. שיעור התמותה היה דומה בחולים שהוקרנו ובחולים שלא הוקרנו. 157 המהווים 75% מהחולים שנשארו בחיים נשארו במעקב והשתתפו במחקר. משך המעקב הממוצע היה 11 שנים עם סטיית תקן של 3 שנים. חשד להתפתחות רטינופתיה הועלה ב- 15% מהחולים ובאופן משמעותי יותר בקבוצת המוקרנים. חשד כזה ברטינופתיה עלה ב- 22 מבין החולים שטופלו בהקרנות ובמקרה אחד מבין אלה שלא טופלו בהקרנות. רק בחמישה חולים, שכולם קבלו הקרנות, אובחנה רטינופתיה ברורה. שלושה מתוכם סבלו גם מסוכרת ולאחד מהם היה יתר-לחץ-דם. נמצא קשר משמעותי בין סוכרת לבין המצבים החשודים לרטינופתיה וגם לאלה עם רטינופתיה ברורה. השכיחות והחומרה של ירוד היתה דומה בקבוצה שטופלה בהקרנות ובקבוצה שטופלה בגלוקורטיקואידים. המסקנה הייתה שהטיפול בהקרנות בחולי Graves’ ophthalmopathy הינו בטוח למעט אולי בחולי סוכרת.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!