במחלקת העיניים של Sapporo Medical University, School of Medicine, Sapporo, Japan  בוצע מחקר שנועד לבדוק את השפעת הטיפול ב- Graves’ ophthalmopathy על ידי עירוי מנה גבוהה של סטרואידים לוריד עם וללא הקרנה של הארובה. (4)

העבודה תוכננה כמחקר קליני ללא רנדומיזציה. במחקר השתתפו 39 חולים יפניים עם Graves’ ophthalmopathy בגיל ממוצע של 48 שנים וטווח גילאים מ- 22 עד 64. 31 היו נשים ו- 8 גברים. 20 החולים הראשונים טופלו בעירוי של מינון גבוה של מתילפרדניזולון corticosteroid pulse therapy ולאחר מכן בהקרנות. הטיפול הסטרואידלי כלל עירוי של מתילפרדניזולון 1 גרם ליום במשך 3 ימים רצופים ולאחר מכן עוד 3 עירויים במהלך 3 שבועות. ההקרנות לארובה היו של 24 Gy. 19 החולים האחרים טופלו בעירוי מתילפרדניזולון ללא הקרנות. להערכת השפעת הטיפול בוצע CT של הארובה ואקזופתלמומטריה לפני תחילת הטיפול, וכעבור חודש וששה חדשים לאחר סיום העירויים. כן נמדד שטח החתך המרבי של שריר הרקטוס ההיפרטרופי ביותר שנראה ב- CT.

הממצאים הקליניים בעת התחלת המחקר לא היו שונים באופן משמעותי בין שתי הקבוצות. לפני תחילת הטיפול גם לא היה הבדל משמעותי בין שיטחי החתך של שריר הרקטוס ההיפרטרופי ביותר ובתוצאות האקזופתלמומטריה בין שתי הקבוצות. שיטחי החתך של שריר הרקטוס ההיפרטרופי ביותר קטנו באופן סיגניפיקנטי כעבור חודש וששה חדשים לאחר הטיפול בשתי הקבוצות. לעומת זאת לא נמצא שינוי במידת הפרופטוזיב בשתי קבוצות הטיפול כאחד. לא נמצא הבדל סיגניפיקנטי בין שתי קבוצות הטיפול לגבי ההיפרטרופיה של שרירי רקטוס והפרופטוזיס.

מסקנת החוקרים הינה שתוספת הקרנה לארובה לאחר טיפול בסטרואידים corticosteroid pulse therapy לא הואילה להפחית את הפרופטוזיס ואת ההיפרטרופיה של השרירים החוץ עיניים במהלך מעקב של ששה חדשים.