ממברנות אפירטינליות הינן ממצא שכיח למדי בגיל המתקדם והן קשורות לפתולוגיות שונות בעיניים כמו היפרדות רשתית, חסימות כלי דם של הרשתית, חורים מקולריים וניתוחי ירוד. ברוב המקרים הממברנות מופיעות בהעדר כל מחלה אחרת בעין למעט הפרדות זגוגית אחורית ולכן הן מכונות “אידיופתיות”. שמות נוספים הינם: macular pucker, preretinal macular fibrosis, epiretinal fibrosis, gliosis, surface wrinkling retinopathy או cellophane maculopathy. הן מתקדמות באיטיות רבה ורק לאחוז קטן מהם השפעה משמעותית על הראיה. לעיתים נדירות המתח לרשתית המקולרית גורם להפרעות ראיה המצדיקות קילוף כירורגי של הממברנה.

ממברנות אפירטינליות הינן פרוליפרציות תאיות באיזור החיבור בין הזגוגית לרשתית המתרחשות לאחר היפרדות רשתית אחורית. התאים העיקריים שנמצאו בבדיקות היו תאי אפיתל פיגמנטרי של הרשתית, אסטרוציטים פיברוטיים, פיברוציטים ומיו-פיברובלסטים. משערים שבמקרים האידיופטיים, תאים גליאליים נודדים דרך פרצות ב- internal limiting membrane לאחר היפרדות הזגוגית האחורית. נדידת תאי אפיתל פיגמנטרי של הרשתית יכולה להתרחש דרך קרעים ברשתית, או דרך רשתית שלימה שעברה שינויים פיזיולוגיים. בחולים עם חסימת וריד של הרשתית או עם רטינופתיה סכרתית, פקטורים פרוליפרטיביים יכולים לעבור דרך כלי דם דולפים.

לאחרונה פורסמו שתי הערכות של שכיחות הממברנות האפירטינליות בזקנים: ה- Beaver Dam Eye Study דיווח על שכיחות של 11.8% וב- Blue Mountains Eye Study (BMES) נמצאה שכיחות של 7% בקרב המשתתפים. בשני סקרים אלה הממברנות האפירטינליות נמצאו בקשר עם סכרת, ניתוח ירוד בעבר ועם חסימת וריד רטינלי.

המטרה של מחקר שבוצע על ידי חוקרים מ- Department of Ophthalmology and the Save Sight and Westmead Millennium Institutes, the University of Sydney, Australia היתה לבדוק את ההיארעות המצטברת במשך 5 שנים של ממברנות אפירטינליות באוכלוסיה נרחבת ומייצגת של אוסטרלים בגיל זיקנה וכן לתאר את השינויים בממברנות אפירטינליות במהלך תקופה זו. (1)

במחקר השתתפו 3654 אנשים בגיל 49 וזקנים יותר, הגרים באיזור ההרים הכחולים מערבה לסידני באוסטרליה. אנשים אלה השתתפו בסקר הבסיסי שנערך במהלך 1992 עד 1994. הם נבדקו כעבור 5 שנים במהלך התקופה בין 1997 ל- 1999. למעט 543 אנשים שנפטרו במהלך התקופה 75% מהנשארים בחיים (כלומר 2335) הגיעו לבדיקת המעקב. הבדיקה כללה בדיקה עיניים מלאה וצילום סטראו של הרשתית. האבחנה של הממברנות האפירטינליות בוצעה לפי הצילומים של הבדיקות הראשוניות ושל בדיקות המעקב. הממברנות האפירטינליות חולקו לפיברוזיס מקולרי פרהרטינלי- preretinal macular fibrosis עם קפלי רשתית או לצורה פחות חמורה שכונתה “רפלקס צלופן” מקולרי ללא קפלי רשתית. הופעה הוגדרה כאבחנה של ממברנה בעין ללא ממברנה בבדיקה הראשונית. החמרה הוגדרה כמצב בו השטח המעורב התרחב ביותר מ- 25% ורגרסיה הוגדרה כמצב בו השטח המעורב קטן ב- 25%. כאשר השינוי היה פחות מ- 25% נחשב המצב ליציב.

הממצאים היו כלהלן: ממברנות אפירטינליות התפתחו תוך 5 שנים בעין ראשונה של 108 (5.3%) מתוך 2030 משתתפים ללא סימן לממברנה אפירטינלית בבדיקה הראשונית. ההיארעות המצטברת במשך 5 שנים של פיברוזיס מקולרי פרהרטינלי היתה 1.5% ושל רפלקסצלופן 3.8%. בקרב המשתתפים עם ממברנות אפירטינליות בעין אחת בבדיקה הראשונית, 18 מתוך 133 המהווים 13.5% פיתחו ממברנות בעין השניה תוך 5 שנים. ממברנות אפירטינליות חדשות (לרוב רפלקס צלופן) נמצאו ב- 15 מתוך 165 אנשים (המהווים 9.1%) שעברו ניתוחי ירוד. שיעור זה הינו גבוה באופן משמעותי מאשר השיעור בקבוצה שלא עברה ניתוח ירוד, שהיוותה 92 (4.9%) מתוך 1861. התקדמות מרפלקס צלופן לפיברוזיס מקולרי פרהרטינלי נצפה ב- 17 (9.3%) מתוך 183 עיניים. ממברנות פרהרטינליות התקדמו ב- 28.6%, נסוגו ב- 25.7% והיו יציבות ב- 38.8% מהעיניים.