פטריגיום חוזר מהווה אתגר טיפולי כיון שלעיתים הוא לא מתרפא בעקבות ניתוח שיגרתי. למרות שהומלצו גישות טיפוליות שונות שכיחות החזרה עדיין גבוהה ויכולה להגיע ל- 55%. פיברוזיס תת-לחמיתית אשר יכולה ללוות פטריגיום חוזר עלולה לגרום להגבלת תנועות העיניים ולסימבלפרון.

לאחרונה תוארו שימושים בהשתלה של ממברנה אמניוטית משומרת לשחזור פני העין. השימוש בממברנה אמניוטית היה יעיל במקרים של cicatricial keratoconjunctivitis, conjunctival defect, persistent epithelial defects, bullous keratopathy, corneal ulcer ושל פרפורציה של הקרנית. אחת מהתכונות בהן מצטיינת השתלה של ממברנה אמניוטית היא דיכוי פיברוזיס. השתמשו כבר בעבר בהשתלת ממברנה אמניוטית בניתוחי פטריגיום. החוקרים ממחלקת העיניים מ- Chiba, Japan דווחו כבר בעבר על 4 עיניים עם פטריגיום חוזר וסימבלפרון שטופלו בהצלחה על ידי השתלת ממברנה אנמיוטית יחד עם שתל לימבלי. בעקבות הצלחה זו נערך מחקר רחב יותר במסגרתו נבדקה ההשפעה של השתלת ממברנה אמניוטית יחד עם השתלת שתל לחמית או יחד עם השתלת שתל לימבלי על שעור החזרה של פטריגיום חוזר. (3)

המחקר היה רטרוספטיבי ולא השוואתי. המחקר כלל 27 עיניים של 27 חולים עם פטריגיום חוזר שנותחו בין יולי 1995 למאי 2001 על ידי שני מנתחים. לא נכללו עיניים עם מעקב של פחות מחצי שנה או עיניים עם פסאודופטריגיום. הגיל הממוצע היה 52.4 שנים. מספר ניתוחי הפטריגיום הקודמים שעברו החולים שהשתתפו במחקר היה אחד עד 10 (ממוצע: 3.1) ו-18 מהם עברו יותר מניתוח פטריגיום אחד בעבר. השיטות הניתוחיות בהן השתמשו בעבר היו אקסיזיה פשוטה, מתלה לחמית, קרטופלסטיקה למלרית, keratoepithelioplasty ושימוש במיטומיצין C. ב- 15 מהעיניים היתה הגבלה של התנועה וסימבלפרון.

15 חולים עברו ניתוח של השתלת ממברנה אמניוטית עם שתל לימבלי ו- 12 חולים עברו ניתוח של השתלת ממברנה אמניוטית שם שתל לחמית. רוב הניתוחים בוצעו בהרדמה רטרובולברית. בשלב ראשון בוצעה הסרה של כל הרקמה הפיברוטית עד לחשיפת הסטרומה הסקלרלית והקרנית. בעיניים בהן היה פיברוזיס ניכר אשר ערב את השריר הישר המדיאלי, השתמשו ב- strabismus hooks כדי לבודד את השריר. ב- 5 מהעיניים (עם הסטוריה של 4 או 5 ניתוחים בעבר) היה שימוש ב- MMC בריכוז של 0.02% למשך 3 דקות במהלך הניתוח ושטיפה עם 300 מל סילין לאחר מכן. הממברנה האמניוטית הונחה על כל האזור החשוף של הסקלרה ונתפרה עם תפרי 8-0 Vicryl. שתל לימבלי או שתל לחמיתי הוצא מהאזור העליון של העין. במקרה אחד השתל הלימבלי נלקח מהעין השניה. השתל הלימבלי או שתל הלחמית הונחו על הממברנה האמניוטית וחוברו בתפרי 10-0 nylon באיזור בלימבוס ותפרי 8-0 Vicryl באזור הלחמית. השתלים הונחו במקומות מהם הוסו הפטריגיומים וכיסו את החלק הקרוב ללימבוס של השתל האמניוטי. בסיום הניתוח הונחה עדשת מגע רכה טיפולית ובוצעה הזרקה של אנטיביוטיקה dibekacin sulfate וסטרואיד betamethasone לתת-הלחמית.

המעקב היה אחר עדות לחזרה של הפטריגיום, מידת השיפור בתנועתיות העיניים ומידת חזרת הסימבלפרון.

התוצאות היו כלהלן: ב- 23 עיניים (85.2%) לא היתה חזרה של הפטריגיום במהלך מעקב ממוצע של 67 שבועות. ב- 14 עיניים (93.3%) היה שיפור בתנועתיות העיניים ובמידת הסימבלפרון. מתוך 4 העיניים שבהן הפטריגיום חזר, 3 היו לאחר השתלת ממברנה אמניוטית יחד עם שתל לימבלי ואחד היה לאחר השתלת ממברנה אמניוטית יחד עם שתל לחמית. לא היה הבדל מבחינה סטטיסטית בין שתי השיטות.

מסקנת המחברים הייתה שהשתלת ממברנה אמניוטית יחד עם שתל לחמית הינה שיטה בטוחה ויעילה לטיפול בפטריגיום חוזר, במיוחד כאשר הוא מלווה בהגבלת תנועות העיניים וסימבלפרון. אם מתחשבים בתופעות הלוואי הבלתי רצויות של לקיחת שתל לימבלי, הרי ייתכן שיש להעדיף השתלת ממברנה אמניוטית יחד עם שתל לחמית על השתלת ממברנה אמניוטית יחד עם שתל לימבלי.