הפקטורים המתייחסים להתקדמות גלאוקומה פתוחת זוית נבדקו במחקרים רבים אך המסקנות לגבי חשיבותם היחסית שונות בגלל שוני בתכנון ובהגדרות בין המחקרים השונים. תפקיד הטיפול להורדת לחץ תוך-עייני נבדק ב- Early Manifest Glaucoma Trial ,EMGT שתוצאותיו פורסמו לאחרונה. ה- EMGT הינו מחקר קליני עם רנדומיזציה שתוכנן להעריך את ההשפעה של הטיפול המיידי על התקדמות הגלאוקומה בהשוואה לקבוצה ללא טיפול או עם טיפול שהחל מאוחר יותר. כל המשתתפים החלו את המחקר עם גלאוקומה התחלתית או גלאוקומה שלא אובחנה בעבר ועם נזק בשדות הראיה. המשתתפים אותרו בסקר אוכלוסיה נרחב שכלל 44243 תושבי מלמה והלסינגבורג בשבדיה. במחקר השתתפו 255 חולים עם גלאוקומה פתוחת זוית. הם עברו רנדומיזציה בין קבוצת טיפול שכללה 129 חולים וקבוצת ביקורת של 126 חולים. החולים בקבוצת הטיפול טופלו ב- argon laser trabeculoplasty ו- betaxolol, והחולים בקבוצת הביקורת לא קבלו כל טיפול. המשתתפים נבדקו כל 3 חדשים במשך לפחות 4 שנים. התקדמות הגלאוקומה אותרה על ידי קריטריונים של החמרת הנזק בשדה הראיה או החמרה במראה הדיסקה. ה- EMGT הראה שלמטופלים היה שיעור התקדמות נמוך יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא טופלה.

במחקר נוסף (5) בוצעה הערכה של הפקטורים שהשפיעו על התקדמות הגלאוקומה באוכלוסיה שהיתה במעקב ב- EMGT. בוצעה multivariate analyses של הגורמים השונים הקשורים לטיפול או לחולים. המטרה הראשונה היתה להעריך את מידת ההשפעה של הטיפול בנפרד מיתר הפקטורים. המטרה השניה היתה לזהות את הפקטורים החשובים מבחינה קלינית שהשפיעו באופן נפרד על התקדמות הגלאוקומה. נבדקו גורמים דמוגרפיים, סיסטמיים, משפחתיים ועיניים.

התברר שכעבור 6 שנים נצפתה התקדמות של הגלאוקומה ב- 53% מהחולים. שיעור התקדמות המחלה בקבוצת הטיפול היתה מחצית מזו של קבוצת הביקורת. גורמים בסיסיים המנבאים את התקדמות הגלאוקומה היו לחץ תוך-עייני גבוה יותר ואקספוליאציה כאשר כל אחד מהם הכפיל את הסיכון. בנוסף גם השתנות ממוצעת גרועה, מחלה דו-עיינית וגיל מתקדם הגבירו את הסיכון להתקדמות המחלה. הסיכון להתקדמות המחלה קטן בשיעור של כ- 10% עבור כל מ”מ כספית הורדה בלחץ התוך-עייני מהלחץ בבדיקה הראשונה. נמצא שהיתה התאמה גם בין גובה הלחץ התוך-עייני בבדיקה הראשונה לבין התקדמות המחלה וכמו כן של הלחץ הממוצע במהלך המעקב. פקטור משמעותי אחר היה אחוז הביקורים בהם זוהה דימום בדיסקה.

התוצאות מדגימות בבירור את החשיבות של מתן טיפול בהפחתת התקדמות הגלאוקומה והחשיבות של הורדת הלחץ התוך-עייני על תוצאות המחלה. גורמי סיכון משמעותיים הינם לחץ תוך-עייני גבוה בבדיקה הראשונה, אקספוליאציה, מחלה דו-עיינית, גיל מבוגר ודימום בדיסקה במהלך המעקב. הודגשה חשיבות הלחץ התוך-עייני כאשר כל הורדה (או עליה) של 1 מ”מ במעקב כרוכה ב- 10% ירידה (או עליה) בסיכון של התקדמות הגלאוקומה.