במאמר שפורסם בכתב העת Blood Advances מדווחים חוקרים מאנגליה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי קשר משמעותי בין קוטר הגידול המקסימאלי ובין הסיכון להישנות בחולים עם מחלת הודג’קין בשלב-מוגבל שהשיגו בדיקת הדמיה תקינה, כאשר כל עליה של סנטימטר אחד בקוטר המקסימאלי של הגידול לוותה בעליה של 21% בסיכון להישנות.
מדגם המחקר כלל 1,278 חולים עם מחלת הודג’קין בשלב I/IIA, ללא גוש במיצר, אשר השיגו בדיקת PET שלילית לאחר טיפול כימותרפי במשלב Doxorubicin, Bleomycin, Vinblastine וDacarbazine ונכללו בשני מחקרים: RAPID (419 חולים) ו-H10 (859 חולים).
המשתתפים קיבלו טיפול כימותרפי בלבד (514 חולים) או טיפול כימותרפי בשילוב עם טיפול קרינתי (764 חולים). ניתוח הנתונים בחן את הקוטר המקסימאלי של הגידול בתחילת הדרך, כפי שנקבע על-בסיס בדיקת CT, כאשר החוקרים בחנו את הקשר עם הישרדות ללא-אירועים והישרדות ללא-התקדמות מחלה.
מהנתונים עולה קשר עקבי בין קוטר הגידול המקסימאלי ובין הישרדות ללא-אירועים, הן במדגם H10 (יחס סיכון של 1.22, רווח בר-סמך 95% של 1.07-1.38) והן במדגם RAPID (יחס סיכון של 1.19, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.39).
גישת הטיפול וקוטר מקסימאלי של הגידול זוהו כגורמי סיכון בלתי-תלויים, כאשר שיעורי הישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים עמדו על 92.4% (רווח בר-סמך 95% של 89.1-94.7%) בחולים שטופלו בכימותרפיה בלבד, עם קוטר גידול מקסימאלי קטן מ-5 ס”מ לעומת 82.3% (רווח בר-סמך 95% של 73.8-88.2%) באלו עם קוטר גידול מקסימאלי של 5 ס”מ ומעלה.
מניתוח הנתונים לא עלה סף ברור של קוטר גידול מקסימאלי מעליו תוארו הבדלים בולטים בשיעורי ההישרדות ללא-אירועים, רמז לקשר רציף בין גודל הגידול ובין הסיכון להישנות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מאשרים את הקשר ההדוק בין קוטר גידול מקסימאלי ובין הסיכון להישנות בחולים עם מחלת הודג’קין עם מחלה מוגבלת שהשיגו בדיקת PET שלילית. גישת הטיפול וקוטר הגידול המקסימאלי זוהו כגורמי סיכון בלתי-תלויים, בחולים עם קוטר גידול מקסימאלי גדול יותר שטופלו בכימותרפיה בלבד תועד הסיכון הגדול ביותר להישנות המחלה.
Blood Advances, May 13, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!