שלושה תסמינים ספציפיים עשויים לסייע לרופאים לזהות חולים עם הפרעת אישיות גבולית בסיכון הגבוה ביותר לאובדנות, כולל הפרעה בזהות, תחושה כרונית של ריקנות ומאמצים רבים להימנע מנטישה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון גורמים שנקשרו עם ניסיונות אובדניים בקרב חולים שלקחו חלק במחקר CLPS (Collaborative Longitudinal Study of Personality Disorders), לאורך עשר שנות מעקב, עם דגש על הפרעת אישיות גבולית וקריטריוני הפרעת אישיות גבולית.
המשתתפים השלימו ראיונות שנתיים וכן מגוון מדדים המבוססים על דיווח-עצמי למשך עד עשר שנים. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת משתנים דמוגרפיים וגורמי סיכון קליניים בתחילת המחקר, כולל הפרעת אישיות גבולית וקריטריונים פרטניים של הפרעת אישיות גבולית, עם ניסיונות אובדניים לאורך עשר שנים.
מדגם המחקר כלל 701 משתתפים (64% נשים, 75% רווקים, 62% מובטלים). מבין כלל ההפרעות, הפרעת אישיות גבולית זוהתה כגורם המשמעותי ביות שנקשר עם סיכון מוגבר לניסיונות אובדניים (יחס סיכויים של 4.18, רווח בר-סמך 95% של 2.68-6.52), גם לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים (מין, תעסוקה והשכלה) וקליניים (התעללות מינית בילדות, הפרעת שימוש באלכוהול, הפרעת שימוש בחומרים והפרעת דחק בתר-חבלתית).
מבין הקריטריונים הפרטניים להגדרת הפרעת אישיות גבולית, הפרעות בזהות (יחס סיכויים של 2.21, רווח בר-סמך 95% של 1.37-3.56), תחושת ריקנות כרונית (יחס סיכויים של 1.63, רווח בר-סמך 95% של 1.03-2.57) ומאמצים קדחתניים להימנע מנטישה (יחס סיכויים של 1.93; רווח בר-סמך 95% של 1.17-3.16) זוהו כגורמים שנקשרו באופן משמעותי ובלתי-תלוי עם סיכון מוגבר לניסיון אובדני לאורך המעקב.
בהערכת הסיכון לאובדנות רופאים רבים אינם לוקחים בחשבון את חשיבות הפרעות זהות, תחושה כרונית של ריקנות ומאמצים חריגים להימנע מנטישה, שלושה גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לניסיון אובדני באוכלוסיית חולים עם הפרעת אישיות גבולית.
JAMA Psychiatry. Published online November 18, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!