במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Network Open מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי כושר אירובי גבוה יותר בגיל העמידה מלווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר, עם עדויות התומכות בקשר מנה-תגובה בין השניים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין תמותה מכל-סיבה ובין סיבולת לב-ריאה במטופלים שהשלימו מבחן מאמץ על הליכון. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל חולים במרכז רפואי שלישוני, בין ינואר 1991 ועד דצמבר 2014, עם חציון מעקב של 8.4 שנים. החוקרים בחנו את הקשר סיבולת לב-ריאה, כפי שנקבע לפי צריכת חמצן מקסימאלית בזמן מבחן מאמץ על הליכון, ובין תמותה מכל-סיבה.
מדגם המחקר כלל 122,007 משתתפים, בגיל ממוצע של 53 שנים. במהלך המעקב של 1.1 מיליון שנות-אדם תועדו 13,637 מקרי תמותה.
החוקרים מדווחים כי שיעורי התמותה מכל-סיבה, המתוקנים לסיכון, נקשרו בקשר שלילי עם סיבולת לב-ריאה והיו הנמוכים ביותר בספורטאי עילית (יחס סיכון מתוקן בהשוואת ספורטאי עילית לעומת אלו בעלי כושר לב-ריאה נמוך: 0.20, p<0.001; יחס סיכון מתוקן בהשוואה ספורטאי עילית לעומת אלו בעלי כושר לב-ריאה גבוה: 0.77, p=0.02).
העליה בתמותה מכל-סיבה על-רקע סיבולת לב-ריאה ירודה (כושר לב-ריאה נמוך לעומת ספורטאי עילית: 5.04, p<0.001; כושר לב ריאה מתחת לממוצע לעומת מעל הממוצע: 1.41, p<0.001) הייתה דומה או גדולה יותר מגורמי סיכון קליניים מסורתיים (מחלת עורקים כלילית: יחס סיכון מתוקן של 1.29, p<0.001; עישון: יחס סיכון מתוקן של 1.41; סוכרת: יחס סיכון מתוקן של 1.40).
בניתוח לפי תתי-קבוצות, התועלת של כושר אירובי ברמת ספורטאי עילית לעומת כושר גבוה תוארה בחולים בגילאי 70 שנים ומעלה (יחס סיכון מתוקן של 0.71) ובאלו עם יתר לחץ דם (יחס סיכון מתוקן של 0.70). כושר לב-ריאה קיצוני (לפחות שתי סטיות תקן מעל הממוצע לגיל ומין) לווה בסיכון מופחת לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לכל יתר קבוצות המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר הפוך בין סיבולת לב-ריאה ובין תמותה ארוכת-טווח, ללא עדות לסף עליון לתועלת. כושר אירובי גבוה באופן קיצוני נקשר עם שיעורי ההישרדות הטובים ביותר, עם תועלת שתוארה גם בקשישים ובאלו עם יתר לחץ דם.
JAMA Netw Open 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!