פעילות גופנית מתונה בהיקף של פחות משעה נוספת בשבוע עשויה לסייע רבות במניעת מוגבלות בניידות בקרב קשישים ולהפחית את הסיכון להתפתחות הפרעות ניידות מג’וריות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת PLoS One.
מדגם המחקר כלל 1,635 גברים ונשים ממחקר LIFE (Lifestyle Interventions and Independence for Elders) בין 2010 ו-2011. כל המשתתפים היו בגילאי 70-89 שנים ובתחילת המחקר המשתתפים היו לא-פעילים, עם פעילות גופנית סדירה בהיקף של פחות מעשרים דקות בשבוע.
מחצית מהמשתתפים חולקו באקראי לתכנית הליכה ואימוני גמישות, שיווי משקל וכוח. צוות החוקרים התבססו על מדי תנועה ודיווח עצמי להערכת פעילות גופנית שבועית בשתי הקבוצות בתחילת המחקר ולאחר 24 חודשים.
לאחר מעקב ממוצע של 2.6 שנים, החוקרים בחנו התפתחות מוגבלות מג’ורית בניידות, שהוגדרה כאובדן יכולת הליכה למרחק של 400 מטרים במהלך 15 דקות, ללא ישיבה, וללא הליכון או עזרה של אדם אחר.
במחקר קודם הם מצאו כי פעילות גופנית הפחיתה את הסיכון למוגבלות בניידות בהיקף של 28% והפחיתה את הסיכון למוגבלות מג’ורית בהיקף של 18%. בניתוח הנתונים הנוכחי, הם מצאו כי ככל שהמשתתפים ביצעו פעילות גופנית רבה יותר, כך התוצאות היו טובות יותר, גם כאשר מדובר היה בהיקף קטן מאוד. מסיווג קבוצת המשתתפים הפעילים גופנית לארבע תת-קבווצות על-פי דרגת הפעילות השבועית, עלה כי באלו שהיו הכי פעילים תועדה ירידה של 77% בסיכוי להתפתחות מוגבלות מג’ורית בניידות, בהשוואה לאלו שהיו הכי פחות פעילים.
החוקרים מדווחים על השפעה רציפה והדרגתית, עם התועלת הרבה ביותר בקרב משתתפים שעסקו בפעילות לפחות 48 דקות בשבוע. פעילות גופנית בעצימות בינונית הינה לרוב בטוחה עבור מרבית החולים. הליכה הינה חלק מההתערבות וכמעט כל הקשישים, גם אלו עם הפרעות ניידות, יכולים להתחיל בתכנית הליכה.
PLoS ONE 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!