דליריום אינה תופעה נדירה בחולים הנוטים למות, כאשר חלק גדול מהחולים נוטים לאי-שקט ועצבנות, המובילים למצוקה של המטופל ובני משפחתו. אפשרויות הטיפול העיקריות במצבים אלו כוללות תרופות נוירולפטיות ובנזודיאזפינים, אך השימוש במשפחת התרופה האחרונה הינו נושא שנוי במחלוקת. במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על עדויות חדשות ממחקר אקראי-מבוקר, לפיהן תוספת Lorazepam (לוריוון) ל-Haloperidol (הלדול) עשויה להביא לאיזון טוב יותר של אי-שקט, בהשוואה לטיפול ב-Haloperidol בלבד.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את ההשפעה של טיפול ב-Lorazepam לעומת פלסבו, כתוספת לטיפול ב- Haloperidol בחולים עם ממאירות מתקדמת, שפיתחו דליריום ואי-שקט ממושך.
המחקר האקראי נערך ביחידת טיפול פליאטיבי ב-MD Anderson Cancer Center בטקסס וכלל 93 חולים עם ממאירות מתקדמת ואי-שקט על-רקע דליריום למרות טיפול ב- Haloperidol. במסגרת המחקר טופלו 47 חולים ב-Lorazepam במתן תוך-ורידי (3 מ”ג) ו-43 חולים טופלו בפלסבו, בשילוב עם Haloperidol (2 מ”ג) במתן תוך-ורידי עם הופעת אי-שקט.
מבין 90 משתתפים שחולקו באקראי במסגרת המחקר (גיל ממוצע של 62 שנים), 58 חולים (64%) קיבלו את תרופת המחקר ו-52 חולים (90%) השלימו את המחקר. הטיפול המשולב הוביל לירידה גדולה יותר משמעותית במדד RASS (Richmond Agitation-Sedation Scale) לאחר שמונה שעות (ירידה של 4.1 נקודות), בהשוואה לשילוב Haloperidol עם פלסבו (2.3- נקודות). הטיפול המשולב לווה בדרישה מופחתת לטיפול נוירולפטי הצלה, בהשוואה לשילוב Lorazepam עם פלסבו והטיפול היה נוח יוח יותר בעיניי המטפלים והאחיות.
החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במצוקה על-רקע דליריום והישרדות החולים. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר כללו היפוקינזיה (3 חולים בקבוצת הטיפול המשולב (19%) לעומת 4 חולים בקבוצת Haloperidol עם פלסבו (27%)).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים המוקדמים הללו בחולים מאושפזים עם אי-שקט על-רקע דליריום בנוכחות סרטן מתקדם, תוספת Lorazepam ל- Haloperidol, בהשוואה לטיפול ב- Haloperidol בלבד הוביל לירידה גדולה יותר באי-שקט לאחר שמונה שעות. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים לאישור הממצאים.
JAMA. Published online September 19, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!