במחקר להבחנה בין חיים ואיכות חיים, מרבית החולים המאושפזים עם מחלות חמורות דירגו אי-נקיטת שתן וצואה ותלות במנשם כמצבים הגרועים ממוות. למעלה ממחצית מהמשיבים דירגו את הצורך בצינור הזנה, מוגבלות למיטה, דמנציה וצורך בטיפול בכל שעות היממה כמו מוות או גרוע מכך. ממצאים אלו פורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת JAMA Internal Medicine.
במסגרת המחקר ראיינו החוקרים 180 חולים מאושפזים בגילאי 60 ומעלה עם ממאירות סולידית מתקדמת, אי-ספיקת לב בדרגה III או IV, ממאירות המטולוגית או מחלת ריאות חמורה. ברשומות הרפואיות של המטופלים לא צוינו מגבלות כלשהן אודות טיפול מאריך חיים.
החולים התבקשו לשקול מספר מצבים רפואיים, כולם מלווים בדרגה מסוימת של מוגבלות גופנית או קוגניטיבית. לאחר מכן הם התבקשו לדרג כל מצב רפואי בסולם של חמש נקודות ולקבוע אם גרוע ממוות, אינו עדיף ואינו גרוע ממוות, מעט עדיף על מוות, עדיף במידה מסוימת על מוות, או עדיף בהרבה על מוות.
מהנתונים עולה הטרוגניות משמעותית בדירוג מטופלים מצבים רפואיים בהשוואה למוות, אך שיעור משמעותי של מטופלים דירג כל מצב רפואי הכרוך במוגבלות תפקודית חמורה כדומה או גרוע ממוות. כאמור, מרבית המשיבים סברו כי אי-נקיטת שתן (124 מבין 180 נשאלים, 68.9%), צורך בצינור נשימה (121 מבין 180 נשאלים, 67.2%), צורך בצינור הזנה (100 מבין 180 נשאלים, 55.6%) וצורך בסיוע של אחרים כל הזמן (97 מבין 180 נשאלים, 53.95) כמצבים רפואיים הדומים או גרועים ממוות.
מומחים בתחום מציעים שלא להתייחס לנתונים באופן כה מילולי, אך החוקרים מאמינים כי הממצאים עשויים להשפיע על אופן הערכת תוצאים ומדדי איכות.
JAMA Intern Med. Published online August 1, 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!