בעקבות אישור מספר תרופות לשימוש חל שינוי במגמת הטיפול בחולים עם ממאירות מפושטת מסוג RCC (Renal Cell Carcinoma). כיום שיעור הניתוחים במקרים אלו נמוך משמעותית, כך לפי פוסטר שהוצג במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Oncology.
לדברי החוקרים, בשנים האחרונות אושרו מספר תרופות חדשות לשימוש בחולים עם סרטן הכליה. חלק גדול מהתרופות הן מעכבות VEGFR-TKI (Vascular Endothelial Growth-Factor Receptor Tyrosine Kinase Inhibitor), כולל Sorafenib (Nexavar) שהושק בשנת 2005, Sunitinib (סוטנט) מ-2006, Pazopanib (Votrient) משנת 2009 ו-Axitinib (Inlyta) משנת 2012. בנוסף, נוגדני VEGF, Bevacizumab (אווסטין) אושרו לשימוש בשנת 2009 ובשנת 2007 אושר Trmsirolimus ולאחריו Everolimus בשנת 2009.
לפני אישור תרופות אלו, הטיפול הנפוץ בחולים עם ממאירות של הכליה היה כריתת כליה (CyNx או Cytoreductive Nephrectomy). אפשרות זו הפכה פופולארית לאחר פרסום נתונים בשנת 2001 משני מחקרים פרוספקטיביים אקראיים. השימוש בניתוח זה עלה מ-41% בשנת 2000 ל-49% בשנת 2005.
בשנת 2005, אושרה הראשונה מבין התרופות החדשות (Sorafenib). עד שנת 2008, רק 35% מהחולים עברו את הניתוח, כלומר, חלה ירידה של 24%.
מגמה זו אינה מפתיעה, להערכת החוקרים, לאור חוסר הודאות סביב CyNx בעידן של תרופות חדשות וחשש מפני דחיית טיפול סיסטמי יעיל.
המחקר גם הדגים הבדלים סוציו-אקונומיים ודמוגראפיים בבחירה באפשרות הניתוחית; הניתוח היה פחות נפוץ בחולים לא-לבנים ובקשישים.
הממצאים מאשרים את הניסיון הקליני של החוקרים, שמסבירים כי ההבדלים בבחירה באפשרות הניתוחית דומים להבדלים אחרים בתחום הטיפול במחלות ממאירות. הם עדיין ממליצים על CyNx לכל החולים הצפויים לתועלת מהניתוח והינם מועמדים מתאימים. השיפור בשיעורי ההישרדות אינו הודות להתערבות הניתוחית, אלא הודות לטיפול התרופתי שאושר ע”י ה-FDA.
חוקרים בחנו את הנתונים ממאגר SEER (Surveillance, Epidemiology and End Results) אודות 2780 חולים עם ממאירות מפושטת מסוג RCC, לאחר ניתוח CyNx או ללא התערבות זו, בשנים 2001 עד 2008.
שכיחות הניתוח הייתה די דומה משנת 2001 עד 2003 ובשנים 2003-2005. משנת 2005 עד שנת 2008, לאחר אישור התרופות החדשות, השכיחות של ההתערבות הניתוחית ירדה משמעותית בשיעור של 24%.
בסה”כ, הסיכוי שחולים בעידן VEGFR-TKI יעברו ניתוח CyNx היה נמוך ב-0%, בהשוואה למצב בעידן שקדם לאישור הטיפול התרופתי החדש (p=0.032).
החוקרים מדווחים על מאפיינים ספציפיים שהשפיעו על CyNx. עם כל עליה של עשר שנים בגיל, הסיכוי שחולים יעברו את הניתוח היו נמוכים ב-16%. בשחורים הסיכוי לניתוח היה נמוך ב-18% בהשוואה ללבנים. בחולים נשואים נרשמה עליה של 25% בסיכוי כי יעברו את הניתוח, בהשוואה לחולים שאינם נשואים. בחולים עם גידולים של מעל 20 מ”מ הסיכוי לניתוח היה גבוה ב-2%, בהשוואה לאלו עם גידולים קטנים יותר (p<0.001).
מגבלות המחקר כוללות העדר נתונים אודות הטיפולים הסיסטמיים הספציפיים שניתנו, מחלות הרקע של החולים והתוצאות הקליניות. החוקרים מסבירים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון להערכת השינויים בדפוס השימוש באפשרות זו והם ממתינים לתוצאות מחקרים נוספים, הנערכים בימים אלו, במטרה ללמוד עוד על הנושא.
מתוך כנס American Society of Clinical Oncology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!