למרות עדויות התומכות בניתוח משמר-אדרנל, עדיין במקרים רבים בהם מבוצעת כריתה רדיקאלית של הכליה (Radical Nephrectomy) עקב ממאירות מסירים לשווא את בלוטת יותרת הכליה באותו צד.
לדברי החוקרים מקנדה, למרות שניתוח משמר-אדרנל מופיע בקווים המנחים האורולוגים, ידוע כי הנחיות אינן בהכרח האמצעי היעיל ביותר לעודד שינוי.
במסגרת המחקר, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Journal of Urology, סקרו החוקרים את דו”חות הפתולוגיה של למעלה מ-5,000 חולים במאגר Ontario Cancer Registry, שעברו כריתה רדיקאלית של הכליה בשל RCC (Renal Cell Carcinoma).
למרות שרק ב-74 מקרים הייתה מעורבות של בלוטת האדרנל (1.4%), שיעור המקרים בהם הוסרה בלוטת יותרת הכליה עמד על 40.1%. שיעור זה ירד רק מעט לאחר מחקרים שפורסמו בנושא ותמכו בניתוח משמר-אדרנל, מ-40.6% בשנת 1995 ל-34.8% בשנת 2004.
כריתת האדרנל בוצה ב-51% מהמקרים של גידולים של מעל 7 ס”מ, בהשוואה ל-30% מהמקרים בהם הגידולים היו קטנים מ-4 ס”מ. מעורבות של בלוטת האדרנל נרשמה רק ב-3.2% מהגידולים הגדולים יותר ו-0.6% מהגידולים הקטנים יותר. רק בפחות מ-1% מהגידולים בגודל בינוני (4-7 סנטימטרים) הייתה מעורבות של בלוטת האדרנל.
מעבר לגודל גידול גדול, מעורבות של האדרנל הייתה נפוצה יותר במקרים בהם הייתה חדירה של שומן ע”י הגידול.
שיעורי ההישרדות לאחר שנה אחת ולאחר חמש שנים היו נמוכים יותר משמעותית עם מעורבות של האדרנל (60.6% ו- 21.6%, בהתאמה), בהשוואה למקרים בהם לא הייתה מעורבות של האדרנל (91.5% ו-77.9%, בהתאמה).
החוקרים כותבים כי לאור הממצאים, ייתכן ודרושות גישות אחרות, דוגמת ביקורת ומשובים עשויות לסייע בהקפדה על גישה ניתוחית זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!