ממצאים שהתקבלו ממחקר מעקב מעידים כי נטילת raloxifene במהלך יותר מ-4 שנים מפחיתה את הסיכון להופעת סרטן שד פולשני אף מעבר למה שנמצא במחקרים קודמים שעסקו במתן טיפול לאורך 4 שנים.
במחקר ה-Multiple Outcomes of Raloxifene Evaluation (ה-MORE) נמצא שטיפול לאורך 4 שנים מפחית את הסיכון ללקות בסרטן שד פולשני בקרב נשים בגיל הבלות הסובלות מאוסטיאופורוזיס. במחקר החדש ששמו Continuing Outcomes Relevant to Evista (מחקר ה-CORE) נמצא שהסיכן ממשיך לרדת במהלך 4 שנות טיפול נוספות.
ב-CORE השתתפו 5213 נשים שהשתתפו במחקר ה-MORE והם חולקו באקראי לקבלת raloxifene או פלצבו.
נשים שקיבלו raloxifene במחקר ה-MORE קיבלו מינון של 60 או של 120 מ”ג ליום, אך במחקר ה-CORE קיבלו כולם מינון של 60 מ”ג ליום.
במחקר ה-CORE נמצא שמתן raloxifene קשור בירידה בשיעורים של 59% ו-66% בשיעור הכללי של מקרי סרטן השד ובשיעור מקרי סרטן השד הפולשניים החיוביים ל-ER לאורך 4 שנים, בהתאמה. בניגוד לכך, לא נראה שמתן raloxifene השפיע על שיעור מקרי סרטן השד השליליים ל-ER.
בתקופת המחקר המשולבת בת 8 השנים, נמצא שטיפול באמצעות raloxifene הפחית את שיעור מקרי סרטן השד הכללי ואת שיעור מקרי סרטן השד הפולשניים והחיוביים ל-ER בשיעורים של 66% ו-76%, בהתאמה.
אולם, טיפול ב-raloxifene נקשר בעליה בסיכון להופעת תסחיף פקיקי. במהלך התקופה בת 8 השנים, שיעור התוצאה הזו בקרב נשים שהשתמשו ב-raloxifene היה כפול מהשיעור שנתקבל בקרב נבדקות הביקורת.
במאמר מערכת מצורף מצוין כי בהתבסס על התוצאות ממחקרי ה-MORE וה-CORE נראה ששימוש ב-raloxifene הוא בחירה הגיונית בטיפול באוסטיאופורוזיס ובמקביל בהפחתת הסיכון ללקות בסרטן שד בקרב נשים בגיל הבלות הסובלות מאוסטיאופורוזיס.
עוד נכתב כי עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בכדי לקבוע האם התרופה שימושית גם בנשים ללא אוסטיאופורוזיס, אך מצויות בסיכון מוגבר ללקות בסרטן השד.
J Natl Cancer Inst 2004;96:1731-1733,1751-1761.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!