במחקר חדש נמצא שמתן חודשי של pamidronate יעיל לטיפול באוסטואפורוזיס בחולי בתה-טלסמיה.
ישנן סיבות רבות לאוסטאופורוזיס בחולי בתה-טלסמיה, אחת המרכזיות שבהן היא כנראה פעילות מוגברת של אוסטאוקלסטים.
במחקר השתתפו 26 חולים טלסמים אשר קיבלו 30 או 60 מ”ג pamidronate IV פעם בחודש למשך 12 חודשים.
המדדים שנבדקו להערכת הטיפול היו: צפיפות מינרלים בעצם באסוציאציה למרקרים של פעילות אוסטאוקלסטית דוגמת- soluble receptor activator of nuclear factor-kappa B ligand (sRANKL) ו- osteoprotegerin (OPG). כמו כן נבדקו מדדים של פעילות remodelling בעצם- N-telopeptide of collagen type-I (NTX), tartrate-resistant acid phosphatase isoform-5b (TRACP-5b), bone-alkaline phosphatase (bALP) ו- osteocalcin (OC).
כבקרה נבדקו 30 אנשים בריאים לאותם מדדים.
בתחילת המחקר רמות הסמנים של remodelling היו גבוהות הרבה יותר בקבוצת חולי הטלסמיה בהשוואה לבקרה, לעומת זאת רמות ה-OPG היו נמוכות יותר אצל החולים.
רמות ה-sRANKL היו בטווח הנורמה.
לאחר הטיפול ב- pamidronate נצפתה ירידה ברורה ב- NTX, TRACP-5b, OPG וב-OC בקרב חולי הטלסמיה. בנוסף היתה אצלם עליה ברמות BMD בעמוד השדרה הלומברי.
המסקנה של החוקרים היתה שהטיפול באמצעות pamidronate במינון 30 או 60 מ”ג, פעם בחודש מביא לשיפור באוסטאופורוזיס בחולים הטלסמים.
Br J Haematol. 2003 Nov;123(4):730-7
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!