מחקרים טוענים כי נשים צעירות החולות בסרטן השד ובוחרות לבצע ניתוח המשמר את השד מצויות בסיכון גבוה יותר להשנות של המחלה, עשרות שנים אחר-כך, בהשוואה לנשים מבוגרות יותר שעברו ניתוח להסרת הגידול או כריתה.
ואולם, חוקרים מצרפת טוענים כי ממצא זה לא צריך למנוע ממטופלות צעירות לעבור ניתוח המשמר את השד, וציינו גם שהנשים לא קיבלו tamoxifen. המעקב אחרי הנשים התבצע במשך 22 שנים בממוצע.
החוקרים אמרו כי ” תוצאות אלה דורשות אישור באמצעות מחקרים אקראיים נוספים כך שחולות צעירות בסרטן שד יוכלו לקבל יעוץ הולם וכדי שמדיניות מעקב לטווח ארוך תנקט כשטיפול המשמר את השד מתוכנן”. במחקרם בוצע המעקב הארוך ביותר מבין המחקרים המשווים את הניתוח להסרת הגידול בתוספת ההקרנות לכריתת השד.
בנשים שהשתתתפו במחקר נמצא גידול בגודל 2 ס”מ בבדיקה מיקרוסקופית. 88 מטופלות עברו ניתוח המשמר את השד וטיפול בקרינה מייננת, ו-91 עברו כריתת שד. כל החולות עברו ניתוח בבית השחי.
שכיחות מקרי מוות או הופעת גרורות לא השתנתה במהלך הזמן. הסיכון לחזרה מקומית היה נמוך במהלך 5 השנים הראשונות בקבוצה שעברה ניתוח המשמר את השד בהשוואה לקבוצה שעברה כריתה, אך גבוהה כעבור 5 שנים (p=10-4 עבור השפעה שונה של הטיפול במהלך הזמן).
בכדי לאמת את התוצאות, החוקרים ניתחו תוצאות שנאספו מ-1,847 חולות: 632 עברו ניתוח המשמר את השד, ו- 1,215 עברו כריתה. גם בנשים אלה נמצאו גידולים קטנים (מתחת ל-25 מ”מ) והן עברו הקרנות בפרוטוקול דומה.
חזרה מאוחרת של גידול בשד היתה שכיחה יותר בקרב חולות שהיו מתחת לגיל 40 כשאובחנו לראשונה. כל ההבדל בחזרה המקומית בין אלה שעברו ניתוח משמר לבין אלה שעברו כריתה הופיע כעבור 10-15 שנים.
ידע לגבי התוצאות המקומיות לטוווח הארוך של ניתוח המשמר את השד “לא בהכרח צריך למנוע מרופאים או ממטופלות לבחור באפשרות זו”, סיכמו החוקרים.
Annals of Oncology 2003;14:11:1617-1622.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!