מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) ובוצע בקרב חולים עם מחלה יציבה של העורקים הכליליים ולמשך חמש שנות מעקב עולה כי הרמות הבסיסיות של חומצת השומן אומגה 3 ממקור ימי בדם קשורות בדרגה של התקצרות הטלומרים, סמן פוטנציאלי להזדקנות ביולוגית.
החוקרים מסבירים כי טלומרים הינם רצפים חוזרניים של DNA המצויים בקצה בכרומוזומים ונראה כי הינם בעלי אפקט מגן; הם מתקצרים עם כל חלוקת תא, ואורכם עומד ככל הנראה בקורלציה עם הגיל הביולוגי. מחקרים קודמים הראו קשר בין טלומרים קצרים ובין תחלואה ותמותה קרדיווסקולארית, וכן ידוע כי צריכת חומצות שומן אומגה 3 הינה בעלת השפעה מגנה כנגד אירועים קרדיווסקולאריים. לפיכך ביקשו החוקרים במחקרם זה לעשות שימוש במחקר אפידמיולוגי קיים על מנת לקבוע אם קיים קשר בין הצריכה של חומצות שומן מסוג אומגה 3 ובין התקצרות הטלומרים לאורך זמן.
החוקרים מציינים כי המשתתפים נכללו במחקר ה-Heart and Soul Study, שהינו מחקר עוקבה פרוספקטיבי שנועד לבחון את ההשפעה של גורמים פסיכו סוציאליים על אירועים קרדיווסקולאריים בקרב אנשים עם מחלת עורקים כליליים יציבה. דגימות דם נלקחו בתחילת המחקר ושוב כעבור תקופת מעקב בת כחמש שנים. רמות חומצת השומן מסוג אומגה 3 ואורך הטלומר בלויקוציטים נקבעו אף הם באותן נקודות זמן. היעד העיקרי של המחקר נקבע כשינוי באורך הטלומר ביחס לרמות חומצת השומן אומגה 3 בתחילת המחקר.
בתחילת המחקר נכללו 1,024 נבדקים, מהם 195 מתו במהלך חמש שנות המעקב ו-162 לא התייצבו לבדיקת המעקב. לאחר פסילתם של משתתפים עבורם חסר היה מידע, הגיעו החוקרים לסך של 608 נבדקים המתאימים לניתוח הסופי של הנתונים ואשר אינם נבדלים משמעותית במאפייניהם הבסיסיים לעומת אלו שנפסלה השתתפותם.
כעבור חמש שנות המעקב, החוקרים מדווחים כי הנבדקים ברביעון הנמוך ביותר של רמות האומגה 3 הראו את הקצב המהיר ביותר של התקצרות הטלומרים (יחס טלומר לעותק יחיד של הגן 0.13 יח’ במשך חמש שנים; 95% CI = 0.09-0.17), בעוד שאלו ברביעון הגבוה ביותר הראו את קצב ההתקצרות האיטי ביותר (0.05 יח’ במשך חמש שנים; 95% CI = 0.02-0.08; p < 0.001). הם מוסיפים כי קשר זה נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים וגורמי סיכון.
החוקרים מסכמים כי עלה בידם להדגים קשר שלילי בין הרמות בדם של חומצות שומן מסוג אומגה 3 ובין קצב התקצרות הטלומרים בתאי הדם הלבנים במהלך תקופה של חמש שנים. הם מציעים כי ממצאיהם אלו מעלים את אפשרות לפיה חומצות שומן אלו עשויות להגן מפני ההזדקנות התאית בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית. הם מדגישים כי הקשר שנצפה הינו תצפיתי בלבד וכי לא ניתן לפרשו כסיבתי בשל מבנה המחקר, וכי יש צורך במחקר נוסף בתחום על מנת לאשר סיבתיות שכזו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!