מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Scientific Reports עולה כי בקרב מעשנים ואלו שהחלו לעשן לאחר אירוע מוחי תועד סיכון גבוה יותר להיארעות דמנציה לאחר אירוע מוחי איסכמי, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם. יתרה מזאת, גם בקרב מעשנים לשעבר תועד סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה, אך ההשפעות המזיקות היו נמוכות יותר בהשוואה למעשנים פעילים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות הקשר בין הסיכון להיארעות דמנציה ושינויים בהרגלי עישון בחולים לאחר אירוע מוחי איסכמי חד. מטרתם הייתה לבחון את ההשפעות של שינויי הרגלי עישון על הסיכון להתפתחות דמנציה בחולים לאחר אירוע מוחי איסכמי על-בסיס נתונים ממאגר Korean National Health Insurance Services Database.
מחקר העוקבה כלל 197,853 מבוגרים עם אירוע מוחי איסכמי, אשר סווגו לאלו שלא עישנו מעולם, מעשנים לשעבר, אלו שהפסיקו לעשן, אלו שהמשיכו לעשן ואלו שהחלו לעשן לאחר האירוע המוחי, בהתאם לשינויים בהרגלי העישון לאורך שנתיים בין שתי בדיקות עוקבות לפני ואחרי מועד האירוע המוחי. החולים היו במעקב מיום האירוע המוחי ועד שנת 2018 להערכת התפתחות דמנציה.
לאורך חציון מעקב של 4.04 שנים תועדו 19,595 (9.9%) מקרים של דמנציה. מבין אלו, 15,189 (7.7%) היו מחלת אלצהיימר ו-2,719 (1.4%) היו דמנציה וסקולארית.
לאחר תקנון למשתנים, כולל גיל, מין, אלכוהול, שנות חפיסה, פעילות גופנית סדירה, הכנסה, היסטוריה של יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה ומחלת כליות כרונית, בקרב מעשנים חדשים (יחס סיכון מתוקן של 1.395, רווח בר-סמך 95% של 1.254-1.552), אלו שהמשיכו לעשן (יחס סיכון של 1.324, רווח בר-סמך 95% של 1.236-1.418) ואלו שהפסיקו לעשן (יחס סיכון של 1.170, רווח בר-סמך 95% של 1.074-1.275) תועד סיכון מוגבר משמעותית לדמנציה מכל-סיבה, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם. מגמות דומות תועדו בהערכת הסיכון למחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולארית, אך לא תועד סיכון מוגבר משמעותית לדמנציה וסקולארית במעשנים חדשים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים מעשנים ואלו שהחלו לעשן לאחר אירוע מוחי איסכמי סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה. הפסקת עישון מלווה בסיכון נמוך יותר לדמנציה בהשוואה להמשך עישון פעיל, אם כי הסיכון גבוה יותר בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!