בעקבות מגפת הקורונה, אשר הובילה לבידוד קשישים במטרה להגן עליהם מפני הנגיף, רבים מהם נותרו לבדם בביתם או חיים במוסדות ללא מבקרים ועם מגע מינימאלי עם אחרים. על-רקע העדר גירוי חברתי זה, חלה האצה של ההידרדרות הקוגניטיבית של קשישים רבים, כך טוענים מומחים במאמר שפורסם ב-MedPage Today.  מעבר לרושם הקליני, מחקרים בעכברים הראו כי גירוי מאט את אובדן הזיכרון בחיות עם אלצהיימר, גם בנוכחות המשך הצטברות הנגעים הפתולוגיים של המחלה.

הכותבים מסבירים כי השהייה בבית החולים, ללא ביקורים של בני משפחה, עלולה להיות חוויה טראומטית בפני עצמה עבור קשישים רבים. הריחוק החברתי ואמצעים אחרים על-רקע מגפת הקורונה הובילה להגבלה גדולה עוד יותר של האינטראקציה והקשרים עם אחרים, בפרט בקרב קשישים הסובלים מקשיי ראיה או שמיעה.

אחת הדוגמאות שמביאים הכותבים נוגעת לרואה חשבון שיצא לגמלאות, אשר בעברו יכול לפתור סודוקו, לנהל שיחות בחופיות ולהרכיב פאזל בן 1,000 חלקים. לאחר שישה שבועות בידוד על-רקע מגפת הקורונה, הוא כעת מתקשה למצוא מילים, אינו יכול להרכיב פאזל בכל גודל ואיבד את השליטה על מתן שתן. אשתו כעת מחפשת עבורו מוסד לטיפול ארוך טווח.

בני משפחה של קשישים בהם חלה הידרדרות קוגניטיבית, בין אם בשלב מוקדם או מאוחר, צריכים לנסות למצוא גורמים הפיכים וברי טיפול עם נוירולוג, גריאטר או רופא אחר בעל עניין בדמנציה. הסרת תרופות מרדימות או אנטי-כולינרגיות צפויה להיות הגישה היעילה ביותר, בעוד ש-Memantine ותרופות פרו-כולינרגיות עשויות להאט התקדמות דמנציה.

במהלך מגפת הקורונה, בני משפחה רבים יעדיפו ליצור גירוי חברתי בבית עבור אלו הסובלים מדמנציה. מרכזים רבים מציעים תכניות דרך האינטרנט, אך אלו הרבה יותר יעילות כאשר בן משפחה או מטפל צופה עם המטופל במטרה לשפר את תשומת הלב והמעורבות שלו בנושא. נראה כי מעורבות חברתית הינה הגירוי החשוב ביותר למוח, אך באלו עם הפרעה קוגניטיבית קלה תתכן תועלת לאתגרים קוגניטיביים אחרים, בהתאם להעדפותיהם, דוגמת פתירת סודוקו, משחק קלפים וכדומה.

לידיעה ב-MedPage Today